טיפקס - עבודת כפיים

עבודת כפיים

טיפקס

עננה
4/5

טיפקס וקובי אוז עושים עבודת כפיים שקורצת למיינסטרים, אבל מפרספקטיבה של הומור עממי שאינו נטול עקיצות על הז'אנר הים תיכוני מתוך הבנת המציאות של בתוך-עמי-אני-יושב. בשיר הפתיחה "המשורר", שר קובי אוז פניה לכותב השירים – "נגן לנו חופה ותעשה קופה/ שיר במידה כמו דודה חביבה". קובי אוז של טיפקס 2016 מסתלבט  בדרכו על המוסיקה "המזרחית", זו שהקהל מצביע בעדה ברגליו, ידיו, אצבעותיו.
ב"עבודת כפיים" מנמיך אוז קול למבטא מרוקאי כדי להצחיק בהיפ הופ/ רגאטון על התקופה של ימי להקת "שפתיים""כשסמי הסולן והשפם אמר להרים ידיים/ ידעתי שהולכת להתחיל עבודת כפיים/  אז איפה הכפיים שלכם בקשה / ואיפה הכפיים שלכם תודה ואיפה הכפיים שלכם בקשה/  ואיפה הכפיים תרימו ת'ידיים". הסיום חזק: קובי אוז אומר דברים על ההבדל בין "עבודת הכפיים" שהכניסה לו יותר כסף בערב אחד מאשר "עבודת הכפיים" של אביו במשך שבוע.
עשר שנים אחרי אלבום האולפן האחרון, יוצאת טיפקס באלבום שנוגע במציאות המקומית בעין עממית סרקסטית צוחקת ואוהבת. ב"מי הפרובינציאל" העין הזו לוקחת בסרקזם אל המציאות השקרית המופרכת של כוכבי הבין-לילה, שזהרו בשמי הפרובינציה. היא זכתה בריאליטי. כל הזרקורים – אליה. הוא, החבר מהעיירה, יוחלף ע"י סלב או איש ממון. למרות שהכריזה על אהבתה אליו, ימצא עצמו, כפי שאוז מתאר "בפח של בועת הרכילות התל-אביבית". עכשיו, ישאיר לכם אוז לקבוע – מי כאן הפרובינציאל? – זו שזכתה באינסטנט תהילת עולם והפכה "מפעל" או החבר הלוזר מהפרובינציה, שלא הפך עורו – נשאר אורגינל ולא מזויף. קובי אוז מפעיל את טיפקס והזמרת דניאל קריאף כדי לתת לסיפור ולדואט משב דאנס גרובי מרקיד ומלהיב בתערובת של פופ, פאנק-בראס סקשן  וצלילי ים תיכון, שמשאירים את השיר בפרובינציה.
הוא קורץ למאזין בעין סטירית: אל תיקח ללב ולריאות. תמשיך לשחק אותה כאילו כלום. שמש, פיצוחים, קצת תורה ומצב הרוח עושה שינו של 180 מעלות. איך אומר קובי: "העולם מסביב מתמוטט, אבל אנחנו במדיטרנה "עם דרינק בפה ורון בלב".
אוז לא מתבכיין על המצב. למה לבכות כשאפשר לצחוק. למה לשיר דיכאון נוגה, כשאפשר לרקוד את הזחיחות. לאוז לא מתאים לקונן ולקטר. כשהעצבים אוכלים, לוקחים שולחן ליד הים, ונכנסים למצב של ימתיכוניות בטלנית –"קצת נובח / אך לא נושאך / בטלן זמנית אבל אוהב אותך… " בשיר "צמד איילות"
הבריחה לים היא חלק ממהות קיומית, שמביאה אותו לעשות קרקס מוסיקלי עממי קליל ומשמח לבבות. את הכעס והבלבול מהמצב ממיר אוז בהילולה מצחיקה, תבשיל מוסיקלי מעורב ים תיכוני עם מעט בלקני, טיפה קובני, למעשה – ישראלי עם כל דבר, וזהו שיר ישראלי מדליק.
מול החיוך הסרקסטי, מגיעים שירים מסוג שונה: "לא היה לנו כלום"  הוא שיר עם טון של דיכאון –על ימי המעברות – "לא היה לנו כלום / מלבד האהבה בינינו / לא היה לנו כלום / ובכל זאת הסתדרנו", התרפקות פשטנית משהו שאינה קוהרנטית לרוח האלבום. קובי אוז אינו אסקפיסט, שמכסה את עיניו ממה שקורה. אבל הוא לרוב אינו מתרפק על העבר בטון נוגה, והשיר הזה יושב כאן באי נוחיות מסוימת. גם "לילה לילה טוב", שיר פאנקי על זוגיות בלחץ החיים,  משתלב פחות ברוח האלבום. כנ"ל – "ילד של העולם" של סמי שלום שטרית ויונתן כנען, שיר העוסק בתסכול של אב האומר לבנו – "אתה לא ילד של העולם/  העולם לא יכין לך כוס תה בנענע/ העולם מצפצף עליך יא בניני". סוג של שיר מחאה שאינו נשמע אינטגרטיבי באלבום הזה.
"מר אלבז" הוא שיר חברתי-צרכני על רמאות נוסח תקופתנו של אנשים שייצגו פעם יושר. על אחד שעבד על קשישה ומכר לה מחשב מתקדם, כשכל מה שהיא רוצה זה לגלוש מעט בפייסבוק. ובשורה התחתונה: מה קרה לאלבז של פעם.
"שלכת" – מוסיקה בטעם ישן בנגינת קלידים קצבית בנוסח שאפיין את הלהקות הצבאיות.  אוז שר אהבה מהסוג הישן:  "זאת אהבה שמבוססת בעיקר על משיכה/ /ולפעמים גם מציתים אותה ביחד בדחיפה". ים תיכוני ושנסון מתערבבים ומתקשטים באלתור מלהיב של אדם מדר במנדולינה.
וגם: גרסת טיפקס ל"מה איתי" –  הקלאסיקה של רוטבליט-איינשטיין-חנוך-כץ, חפלה אוריינטאלית בקצב מחיאות כפיים עם אלמנטים של  סלסול מזרחי, ג'אז, פאנקי ושאר תבליני פופ מבית אוז ושות'. לא להילולה הזו התכוונו יוצרי השיר. מצד שני – כשקובי אוז  מחייך, קשה שלא להצטרף.
אלבום ורסטילי, מזרח ישראלי עם כל דבר, עממי, עכשווי, ישן וחדש. אני אוהב יותר את קובי אוז כשהוא מחייך בעין ביקורתית אוהבת, וחבל שהאלבום אינו ממוקד כולו בכיוון הזה.

שירים: משורר, מי הפרובינציאל? עבודת כפיים, צמד איילות, מה איתי, לא היה לנו כלום, שלכת, לילה לילה טוב, ילד של העולם, מר אלבז, בדרך אל ההר

צילומים: מרגלית חרסונסקי

קובי אוז: שירה, הפקה מוסיקלית, סינטיסייזר, אורגן, סינקוונסרים, סינטים, לופים ודגימות
גל פרמן: גיטרה בס
רמי יוסיפוב: גיטרה אקוסטית וחשמלית
תמיר ימיני: תופים ופח זיצים
דניאל קריאף: שירה
שחר ימפולסקי: קלידים, אקורדיון
נועם חן: דרבוקה, ריק, סאגאת, בונגוס, טיקרקאווין ותוף מרים
אדם מדר: חצוצרה, מנדולינה, כינור
ספי עספורי הירש: עוד, כינור כיס אוסטרלי, סאזבוש

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן