אני לא מאמינה, מה עשו לשירי?  תשאל שמרית אור בצדק. מה קרה? טל גורדון ועמר טייאר, איש האלקטרוניקה, הורידו את הבתים מהשיר שלה והשאירו רק את הפזמון לצורך הקאבר. שערורייה? מה לא עושים כדי לייצר משהו חדש.
מדובר בקאבר לשיר של אילנית משנת 1980, שנכלל באלבום אוסף כפול משיריה. הוא צעד 16 שבועות במצעד של רשת ג', והגיע עד למקום הרביעי באותה שנה. מסוג השירים שהיה טוב ונעים לזמנו. השנים שחלפו חרצו את גורלו – להיעלם מרשימת הקלאסיים של רשימות השידור.
טל גורדון ואומר טייאר, מורה (לשעבר) ותלמיד בבית הספר "מיוזיק", בחרו בו כאחד השירים לפרויקט אלקטרו רוק מודרני – גרסאות כיסוי לאחדים משירי השירון הישראלי. המטרה, לפחות ממה שאני שומע כאן, היא לייצר דיסקו בנוסח שנות השבעים בטכנולוגיה העומדת לרשות המפיקים כיום. סירוס השיר – לטובת רחבות המועדונים – משיג את המטרה. טל גורדון, כפי שנשמעת כאן,  אינה טל גורדון שאני מכיר. אם האמצעים מקדשים את המטרה, אז גם הקול שלה הופך לכלי. מרקיד, שמח. לא שווה לנתח. הקלילות הנסבלת. לא מעבר.

חוזרת עם חול בכפות הרגליים/ ושחר שמכחיל בחלוני,/ מביטה אל עצמי בראי ושואלת -/ זו אני או לא אני.
עוד רגע ירתח הקומקום עם המים/ עוצמת את עיניי ומחכה / מרגישה איך האושר גואה בי עם פחד/ של אשליה מתוקה
אני לא מאמינה, אני לא מאמינה/ כל ההפתעות קורות כשאני לא מוכנה/ אני לא מאמינה, אני לא מאמינה/ מן פרפר קטן בלב כמו בפעם הראשונה/ אני לא מאמינה
רואה איך האור מתבהר בשמים/הרוח משחק בעננים/ מביטה אל עצמי בקפה ושואלת – זו אני או לא אני.
עוד רגע השמש ישטוף את הבית וחום נעים יציף את פניי / מרגישה איך האושר זורם בי שקט, שקט, ועוצמת עיניי.
אני לא מאמינה…

אילנית – אני לא מאמינה 1980