גם אני אפתח בשאלה שפותחת את דף המידע, שהגיע עם השיר: יאיר דלאל מנגן ושר בלוז? פשר השאלה: אחרי 16 אלבומים של מוסיקת עולם שסובבה גלובוס מערבית קלאסית ועד מזרחית הינדית, לפתע – בלוז קונבנציונאלי. נכון. זו אינה בדיחה. לפי הדף הנ"ל, אלאל חוזר לאהבת נעורים. הוא אף מזכיר נגני כינור בבלוז – פפה ג'ון קריץ', דון "שוגרקאן" האריס. יאיר אף חטא בכתיבת שירי בלו. צפו לאלבום שכולו בלוז. לפי עדותו, רוב קטעי האלבום הם טייק אחד. נוגן פעם אחת, וקלט וזהו.
"לובו בלוז" הוא הסטורי הטיפוסי בפורמט מוזיקלי. מדובר באירוע שגרם לבנאדם לעזוב. הוא מתנצל בפני אישה, והשאלה היא אם סיבת העזיבה ("כלב", החלטת האסיפה") היא ה"סיבה הטובה" שגרמה לו לעזוב. מענין? לא במיוחד. יש מצב שהסיור הוא רק אמצעי.
מה כבר אפשר לעשות עם בלוז? זהו שיאיר דלאל נשאר נאמן לפורמט, לא ממציא שומדבר, והשיר נשמע יותר התרפקות מחויכת מאשר התחדשות מאתגרת.
שירה – יאיר דלאל, מפוחית – איתמר בק, פסנתר – איתן דרבקין, בס – גיל הילמן, גיטרה – שי נתיב, תופים – מיקי שביב
התעוררתי לי בבוקר, ארזתי חפציי,
אפילו לא הספקתי להיפרד מידידיי,
אם תשאלי מדוע? אין לי סיבה טובה.
זה הכל בגלל הכלב והחלטת האסיפה…
ירדתי לי בדרך, עייף ומתוסכל,
את יודעת זוהי שטות, של כלב מתולתל.
אם תשאלי מדוע? אין לי סיבה טובה.
זה הכל בגלל הכלב והחלטת האסיפה…
באמת שלא ידעתי שכך זה יגמר.
בכל זאת את יודעת, גם כלב זה חבר.
אם חיפשת אותי לשווא – עכשיו את מבינה.
לא יכולתי לנהוג אחרת, לא היתה לי שום ברירה.
אם תשאלי מדוע? אין לי סיבה טובה.
זה הכל בגלל הכלב והחלטת האסיפה…
