יאיר רובין - כלב רץ

כלב רץ

יאיר רובין

מילים ולחן : יאיר רובין עיבוד ועריכת טקסט : עמיר לב
4.5/5

המנגינה זורמת בקצב  ריצתו של הכלב. הקול המחוספס של יאיר רובין שר געגועים בטון מרוכך ועמוק. הדובר חוזר עם כלבו לשכונה שעזב מן הסתם. הכלב מזהה מיד את הריחות, והוא – את התמונות והקולות. במהלך הביקור חוזר הסיפור בבר השכונתי. מדברים עם המוזגת על עניינים אישיים, גם פילוסופיית חיים בגרוש (הזמן נמס כמו הקרח בכוסות).
חיפשתי פואנטה, אבל יאיר רובין אינו מעוניין באיזשהו טוויסט בעלילה. הוא מתמקד במשיכה  הקבועה שלו מדי שנה לחזור למקום המוכר והמחבק ולשמוע את אותו הסיפור.
הפקה אקוסטית-חשמלית למנגינה נוגה יפה, עיבוד במינון נכון שמדגיש את תחושת הגעגוע וההזדהות עם המקום. יאיר רובין מצליח לשדר בשירה עגמומית מתכוונת את הנרטיב. צליל הרוק לקראת סיום משאיר מקום לדמיון להשלים איזו דרמה שאינה קיימת בסיפור.

הכלב רץ אחרי הריח המוכר/ חוזרים אל השכונה/ כל מי שאהבתי באותה תמונה/ עיניים מחייכות למצלמה/ מעיל הגשם הכחול המפורסם/ מהחלון של השכנה/ הבן שלה צועק/ לאונרד שר/ הכל אותו דבר
נשאר אותו דבר
היא מזמינה אותי לערק / מספרת כל שנה/ הבעל שעזב/ כנפי הגאווה/ תחזיק בשתי ידיים
ככה היא אמרה
הגדר הנמוכה/ היא מחייכת בכניסה/ תמיד שתי נשיקות / יד על הכתף/ אצבעות רועדות אומרות לי שהזמן חולף/ איך אני אוהב לראות כשהיא זורקת את הקרח לכוסות/ הוא נמס ונעלם/ היא לוחשת "כמו הזמן"/ הכל אותו דבר/ נשאר אותו דבר
מזמינה אותי לערק / מספרת כל שנה/ הבעל שעזב/ כנפי הגאווה/ תחזיק בשתי ידיים /           ככה היא אמרה
היא מזמינה אותי לערק / מספרת כל שנה/ הוא עזב על גב הכעס/ כנפי הגאווה/ תחזיק בשתי ידיים
ככה היא אמרה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן