להתרגש מחדש משיר ישן. מה נותר לו ליגאל ישן אם לא לנסות. יצא טוב. הישן מתחדש. יש התרגשות. עסקת חבילה עם הקהל. התנאים הנדרשים להצלחתה – להיות סנטימנטלי בלי להתמרח. הקלטה של הופעה חיה בזאפה, חיפשתי תאריך – מתי זה קרה. נסתפק בכך, שהעלילה התרחשה עכשיו. נפשות פועלות: יגאל בשן, קהל, נגנים. בקטעים אחדים יש תחושה שיגאל מצטרף לקהל המתענג. ("סיון", "אל תגעו באהבה", "תן לי" + "כמו צועני")
בשן כבר כזה Crooner, טרובדור נשמה, לא לוחץ על הקול, לא רץ לפני השיר, שר בנינוחות שאינה מאפיינת את סיר הלחץ המקומי. יונתן פריג', המעבד והמפיק התחבר לנוף שלו. גם כשנכנסת חשמלית (מוטי לייבל) היא נשמעת חלק מקונטקסט שלא רוצה להיות רוק, אלא יותר פולק קאונטרי ישראלי ("רוצה הביתה") והגשה בטון הסנטימנטלי הבלעדי של בשן. הקפה אצל ברטה הוא התרפקות נינוחה של געגועים על להיט של כל הזמנים. הקהל לא יחמיץ הצטרפות א-קפלה.
הגיל מחזיר את "הרומנטיקן" לפעם, אבל ברטרוספקטיבה. ההתרפקות של היום היא התרפקות של השלמה נינוחה עם מציאות. קל מאוד לעלות על המסלול המלודי המחניף הזה, כמו הייתה זו מוסיקת הקאונטרי הלוקאלית. יש בטון הרך-שפוי של יגאל בשן משהו שמשרה חום נטול עכבות, חף מטראומות, משוחרר מרוק, אבל מעודכן בכל שקשור להפקת סאונד. אל תקחו לו את השמש והבוקר של פעם, כי הם עולים עליו מחדש.

רשימת שירים: קפה אצל ברטה, אל תגעו באהבה, רוצה הביתה, אנחנו נשארים בארץ, סיון, אם הייתי שר לך, שנינו ביחד, משפחת צנעני, כוכבים לא משקרים, שלום לך מולדת/ בואי נעשה לנו חג, פינה שקטה, יש לי ציפור קטנה בלב, עכשיו התור לאהבה, ואת יפה נשארת יפה, תן לי + כמו צועני. בונוסים מהקלטות אולפן: שמים, נחיתות והמראות.