"רדיו רמאללה" היה כינוי ישראלי לתדר ירדני מופלא שבני דור השישים האזינו אליו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר מוסיקת פופ שלא הגיעה אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת ששת הימים בתוך ים של מוסיקה שלא התכתבה עם מהפכת הפופ שהתחוללה במערב (הרבה שירים של להקות צבאיות)
"רדיו רמאללה" נכנס למסכת של "אפר ואבק" (העוסק בטראומת הדור השני של ניצולי השואה) כיוון שהשיר היה חלק מהדפדוף של גלעד את פוליקר בספר זיכרונותיהם, כמו רצו לומר – גם הקטע הזה היה חלק מהילדות ועיצב את אישיותנו.
"לילה ברדיו, אולי היא קוראת לי/ אני זוכר שדה בוער ותופת מלמעלה/ חול בעיניים פתאום אני כאן בלי אף חבר"…
השיר, עירוב מוטיבים של מוסיקה אוריינטאלית ורוק, מתאר פצוע כשהוא הוזה בבית החולים ונזכר בליילה, הקריינית האהובה מהרדיו האהוב, שכבר איננו. יש בשיר געגועים לימים של אמצע שנות השישים, לקולה המלחשש והמנחם של ליילה וכן לשידורי רדיו רמאללה שנקטעו בבת אחת עם כיבושה של רמאללה במלחמת ששת הימים.
פוליקר: "…בשיר ניסיתי להעביר תחושה של אירוע לא שגרתי, של מישהו פצוע, אבל הוא לא יודע שהוא מת ואיפה פגעו בו, ובזמן שהחובש מטשטש אותו הוא שומע את המוזיקה המצויינת של רדיו רמאללה, שזה בעצם הרדיו של האויב, אבל זו מוזיקה שאי אפשר לשמוע במקום אחר, ממש מזון רוחני יחיד שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר, והכל מתערבב ביחד".
יעקב גלעד שכתב את המילים: "רדיו רמאללה היה התחנה היחידה ששדרה מוסיקה עדכנית של שנות השישים, אי של שפיות בים של שירים מגויסים ולהקות צבאיות ברדיו הישראלי, מוסיקה שלחלוטין לא שיקפה את המהפכה התרבותית ששתפה אז את העולם. רדיו רמאללה היה מדורת השבט של כל מי שהיה רעב לשמוע את הצליל של הביטלס והסטונס, האנימלס וספנסר דיוויס גרופ. רדיו רמאללה הפסיק את שידוריו במלחמת ששת הימים, כשרמאללה נכבשה, ובבת אחת נקטעו שידורי הרדיו שאהבתי. עשרים שנה אחרי, יהודה השמיע לי מנגינה חדשה שהיה בה שילוב של משהו ערבי ומערבי, שהחזיר אליי את הרוח של רדיו רמאללה. נזכרתי בסיפור של ג'ורי, המדריך הנח"לאי שנהרג ע"י מסתנן באמצע שנות השישים על הגבול שבין יד חנה וטול כרם. בשיר דמיינתי מישהו פצוע, כשהוא הוזה בבית חולים ונזכר בקריינית האהובה שהגישה מוסיקה חדשה לצעירים משני צידי הגבול, כאילו אין מלחמה באופק הקרוב יש בשיר געגוע לקולה המנחם של הקריינית, לימים של מצע שנות השישים, כשהכל היה הרבה יותר חמים".

*** למטה בנגן גרסה של פוליקר וברי סחרוף ל"רדיו רמאללה".