ניסיון לשכנע אהוב לחזור אחרי ש"ברח ללא מילה". השאיר אחריו מטענים של זכרונות. האוהב מתגעגע לקול, לאהבה, לשירים הישנים. ניסה לחשב מסלול מחדש. מנקודת התחושה העכשווית – יש מקום לחדש יחסים. רק שיבוא. איך בוחנים שיר חדש של יהודה פוליקר? איך מעניקים לו ציון? הרגש, הרציונאל? השיר תפס בהאזנה ראשונה, ועם זאת לא חלחל מיידית אל מתחת לעור. מה שכן ברור כשמש ים תיכונית בצהרי היום: זה פוליקר של רוק ישיר במהות, בסגנון, בקצב, במנגינה, בהגשה. הוא מחובר לשיר בטבורו. מה שמשמעותי יותר מנטו רגש – הוא הפשטות הקולחת, הפקת הרוק המהוקצעת, שמעלה אותו לאוטוסטרדה של הרוק המקומי. זרימה מעולה בקצב נסיעה, שיש בה משהו ברור של חישוב מסלול מחדש המחזיר לרוק הישן, עם אלמנטים של להקת בנזין מראשית דרכה. אין לי שום ספק: אם פוליקר חיפש להיט חם, השיר יתדלק את ההופעה שלו באוקטן גבוה.
ברחת בלי לומר מילה/ השארת מחברות/ אבק דרכים על המפה/ בין השורות
רציתי לכתוב לך בית חם/ ושוב לפרוט על כל מיתר/ פשוט, ללא מימד של זמן
לנגן לך ילדות יפה
תבוא, תבוא אלי, התגעגעתי/ תבוא, אולי היום אולי מחר/ תבוא תבוא, תזכיר לי איך אהבתי
תבוא כמו קול מוכר מן העבר
ברחת מהמסילה/ רועש כמו קטר / לא טוב ללב שלך/ לסחוב כזה מטען
ניסיתי לחשב מסלול מחדש/ במזוודה קטנה, זכרונות גדולים / גיטרה ואלפי צלילים
שמחפשים תמיד תמיד אותך
תבוא, תבוא אלי, התגעגעתי/ תבוא, אולי היום אולי מחר/ תבוא תבוא, תזכיר לי איך אהבתי
תבוא כמו קול מוכר מן העבר
תבוא תבוא, נצא מזה/ ונכבה שריפות/ נגביר את השירים הישנים
שיזכירו נשכחות
נחזור שלמים מהמסע / עם עוד שריטה/ אל תשכח, אני עוד פה
תבוא תבוא/ תבוא תבוא…
