יובל בן דרור נע בין מצב נפשי של פקפוק, היסוס, חוסר ידע וחוסר ודאות לבין מצב של תחושת ביטחון ואי ספק. כשהיא מחייכת סתם בלי סיבה – נעלמים הפחדים, השאלות הבלתי פתורות, וחוזר הביטחון. אהבה מייצרת אופטימיות. אופטימיות היא תכונה נהדרת להכלת סיטואציות של חוסר ודאות. החיוך שלה מקדם חוסן, ומלמד באיזו מידה אתה יכול להישאר על הקרשים במצבים קשים של תעיה בדרכי החיים.
הקול של בן דרור אינו מצטיין במנעד. שירתו אוורירית ומרחפת. לפעמים השאלה אינה אם יש לך קול טוב, אלא מה הייחוד שלו או איך אתה משתמש בו. דווקא חוסר הייחודיות בקולו של בן דרור (שמזכיר יוני בלוך) הוא שמסב את תשומת הלב לסיפור ולתובנה. העידון הפולקי מתחבר להלך הרוח והרגישות שהוא משדר. המנגינה מפתחת קשרי ידידות גם בלי שהיא קורצת לרשימות הלהיטים החדשות של רשתות הרדיו.
המוסיקה אינה משדרת מצוקה, אלא יותר ריפוי נפשי. לא חמה, לא קרה – רגועה עד נעימת הליכות ברוח של המתבונן על הצד הבהיר והטוב של החיים. גם זה סוג של הבעה, ואצל בן דרור היא נשמעת אותנטית.
יובל בן דרור אי ודאות תסריט: יובל בן דרור ונדב ופסי אנימציה: נדב ופסי
לא הצלחתי להחליט מתי לקום מחר/ והאם להחליף בגדים
לא מצאתי עוד את מה שיספק אותי/ ויספק לי גם רמת חיים
אני קושר רצועה/ ואז מוציא לסיבוב את הפחדים
זה בלגן שלא נשק אף פעם לסדר/ ואין תשובות לשאלות בסוף הספר
אבל כשאת נרדמת על הספה/ ואני מתבונן בפלא הבריאה
אני ניגש ועורך היכרות/ עם רגש שקוראים לו ודאות
תמיד הנחתי שכשהכוכבים יתחברו/ אני לעד אתהה לאן הם ייסטו
אם הם באמת נועדו לנצנץ שם תמיד/ או שמזמן נקבע שיתפוצצו
ואיך יודעים להגיד שמה שיש זה הכי טוב שאפשר?/ יש עולם שלם בחוץ שלא ראית
איך תדע אם אף פעם לא באמת ניסית?
אבל כשאת מחייכת סתם בלי סיבה/ ולאנושות לרגע יש תקווה
אני מפתח קשרי ידידות/ עם רגש שקוראים לו ודאות
החידה הכי גדולה היא מה יקרה בעוד שנייה/ ואני סקרן כמו כולם
אבל אין צורך לדפדף לעמוד הבא/ אני יודע מה כתוב שם
