פרפרזה על "למה לי פוליטיקה עכשיו" של משינה? יובל בנאי רצה לכתוב שיר מחאה על מי שאינן מאמינים למילה שהם אומרים, אבל בגילוי נאות הוא אומר: "אני לא נביא זעם גם לא זאב בודד הם חושבים שהם מכירים אותי אבל אני רק זמר נודד".
העכשיו ישנה את כולם, מחר הם כבר לא יהיה מה שהיו, אבל הזמרים ישארו זמרים, ימשיכו לכתוב "שירי מחאה", לא יהפכו לנביאים בשער. אין להם כישוף, גם לא אש התמיד, "עוד יום נגמר והפרחים נובלים מעבר לפינה עוד חיים מתחילים".
אפשר להפוך משהו רע לטוב? רוקנ'רול בדרך כלל מכניס למוד טוב. מבחינה זו, המוסיקאי יובל בנאי משאיר אותנו בכל זאת בצד הבהיר של החיים. הפוליטיקאים חזקים אמנם על החלשים, אבל המוסיקאים נותנים תקווה, שאחרי הכל הרוח (מוסיקה) תנצח למרות הפרחים שנובלים מעבר לפינה.
יובל בנאי , אנרגתי, רץ עם המילים בכל כוחו. רוק ישיר, יש בו דרייב שמעניק עוצמה למילים. הרוקנרול הוא איזשהו מפלט. אתה בורח לשם, הגם שלעולם תחזור לאותה שאלה: האם אמנים צריכים להרים ידיים.
משינה – למה לי פוליטיקה עכשיו?
יובל בנאי החיים זה עכשיו צילום וידאו: דן חימוביץ'
אחרי הקיץ הזה כבר לא אהיה אותו דבר אני בתוך היסטוריה מסתכל מהמחר/ אני מרגיש כמעט כמו נירון קיסר רואה את רומא נשרפת בזמן שאני שר / בטלוויזיה וברדיו כל הזמן מדברים לא מאמין לאף מילה שהם אומרים/ כי משהו אחר עומד להגיע והוא יבוא בלי להודיע
לא אין לי כישוף אין לי את אש התמיד על מה הם מסתכלים אין לי מה להגיד/ עוד יום נגמר והפרחים נובלים מעבר לפינה עוד חיים מתחילים
זה התחיל כשניסיתי לכתוב שיר מחאה על ביבי וטראמפ ועסקת המאה / על קים ג'ונג און רג'פ טאיפ ארדואן ועל ולדימיר פוטין מספר אחת נאמבר וואן / על הגדולים מכולם אלה בראש הסולם על מלכי העולם שהם לא כמו כולם/ לא הם לא על הקרשים הם לא נואשים הם לא חלשים הם גם לא מתביישים
אני לא נביא זעם גם לא זאב בודד הם חושבים שהם מכירים אותי אבל אני רק זמר נודד / לא שמתי פתק בכותל אבל חזרתי מהמתים כל כך היה לי קר לא זוכר את הפרטים/ אני לא נביא שקר אני בכלל לא נביא אני רק אחד ששר לכבוד חמדת לבבי/ לכבוד השמש הירח הים הכוכבים לכבוד כל אלה שאוהבים
אני אפילו לא רוצה לחשוב שזה ייגמר קורא שלושה ספרים מתחיל ללמוד פסנתר / עוקב בסקרנות אחרי המצב ההפכפך אויבי המין האנושי נלחמים על המסך /הם סוגרים בניילון את החור באוזון ואת האמזונס מוכרים באמזון זמרת עם מוזה הופעה בלי קהל מפארק הירקון עד לחצר של טל
אני החלק הטוב אני החלק הרע עוד רגע ישכחו אותי וזה לא נורא אז תקחי אותי לבאלי לרוסטוב על הדון שמרתי את החץ שירה בי קופידון / לא אין לי כישוף אין לי את אש התמיד על מה הם מסתכלים אין לי מה להגיד/ עוד יום נגמר והפרחים נובלים מעבר לפינה עוד חיים מתחילים
