נפזז את השיר האוטוביוגרפי של יובל דיין. רביד פלוטניק וישי סוויסה סייעו לה לקחת את השיר למסלול הקליל, כולל קישוטים ברוח המזרח. למעשה – למה לא. בסיפור שלה לא היו שום דרמות. נערה מבית טוב, מסלול נעורים מרובע, נקי ממרד נעורים מטלטלות גיל הטפש עשרה, כפי שפעם כינו אותו. תמיד היתה נערה טיפ טופ בסדר בלי עיקולים בדרך, דואגת לא להתפרע, אבל היה משהו שבכל זאת החריג אותה – גיטרה וכישרון. היא לא היתה סתם בובת חרסינה שבירה.
את המסע שלה מהילדות עד הפרסום והחזרה בתשובה מקבלים בטעם מערבי-מזרחי, מנגינה וקצב שמניעים את נרטיב האשדודית באליטה בקלות משובבת נפש, חיוך פנימי שעובר החוצה בתזמור של אלקטרוניקה פריכה וצליל מיתרים מזרחי עוטף. לא תסכול, לא דרמה. הקלילות הנסבלת של הקיום אקוולנטית למוסיקה הרקידה המופקת לעילא. השיר נעים הפיזוזים הזה הזה יצטרף למסכת להיטיה, זו שהוציאה אותה מהאשדודיות – גם זו האליטיסטית.
יובל דיין אשדודית באליטה
מהיסודי למתנ"ס/ חוג כדורסל בקריה/ אבא עובד בנמל, אמא בעירייה
לבד עם הגיטרה/ מנגנת ושרה/ לומדת שעות למבחן בשביל המאייה
מה שיש לי מבפנים/ מתבהר עם השנים
אשדודית באליטה/ לא יודעת מה ראית/ מחוץ למשחק, שוחה למרחק/ אני אשדודית באליטה
עוד אחת שחזרה בתשובה בגלל ההצלחה/ שומרת על עצמי נקייה/ עובדת מרוויחה
רק לא להשתגע/ כי זה מתעתע/ מאפס למאה מול כל המדינה
מה שיש לי מבפנים/ מתבהר עם השנים
אשדודית באליטה/ לא יודעת מה ראית/ מחוץ למשחק, שוחה למרחק/ אני אשדודית באליטה
אנ'לא בובת חרסינה/ לא הצלחתי בקומבינה/ אני מחוץ למשחק/ ואנ'לא עוד אחת/ אני אשדודית באליטה
