שנצא משגרת אלפי השירים באפיק הים-תיכוני? זה לא שיוני גרייב מביא את המהפכה לז'אנר, אבל יש כאן שיר עממי מחויך, בסלנג נפוץ, מנגינה ועיבוד ראש קל  לימי קיץ מקומיים לוהטים, ובעיקר יש בן קמצוץ של הומור שעושה את ההבדל. אופיר כהן את יוני גרייב את אסף צרויה אינם מתייחסים אל עצמם ברצינות תהומית, כמו רבים מכותבי הז'אנר  מקובעי השבלונות. הקלילות היא יותר מנסבלת. יש בה חן מיוחד, שהייתי מתאר כ"ישראליות עממית עכשווית" עם ניחות של שירים של פעם.

אומרים עליי אני בחור חזק, אחד שלא נדלק/ כל כך מהר מכל מי שנותנת, לי מבטים באמצע החיים/ חשוב לי מה בפנים/ אז למה רק איתך אני כמו מרגרינה, לא מביט ימינה/ לא שמאלה רק אותך אני רואה מול העיניים/ שניים, כמו הדג במים,/ אני תמיד זורם לאן שאת רוצה
שש, מתחיל להתלבש, אני קצת מתרגש/ עם ההורים שלך אני עומד להיפגש/ הערב בביתך, קולט את אחותך/ אני מתחיל טיפה להסתבך
נוסעים ואת עושה לי מבטים/ אני אוכל סרטים, איך לא סיפרתם לי דבר כזה הא?/ בסך הכל שוטטנו קצת בפייס, לגמרי לא תופס, על מה עשית לי מהומה?
תקשיבי מאמי תשכחי מתמי,/ את היחידה שרק אותה אני אוהב,/ את מתרככת ואז מחייכת
אולי נזרום אלייך לדירה?
שש, מתחיל להתלבש, אני קצת מתרגש/ עם ההורים שלך אני עומד להיפגש/הערב בביתך, קולט את אחותך/ אני מתחיל טיפה להסתבך
טוב תקשיבי… / מאמי תשכחי מתמי,/ את היחידה שרק אותה אני אוהב/ את מתרככת ואז מחייכת/ אולי נזרום אליי אל הדירה?
שש, מתחיל להתלבש, אני קצת מתרגש/ עם ההורים שלי עומדת את להיפגש/ הערב זה בקלאס, אחי פתאום נכנס,/ ואז כל הפרצוף שלך נמס