אירוניית המוות בעולם הפופ והבידור: המוות הוא שהופך אותך כוכב בין רגע. אתה יכול להיות חשוף הרבה על הבמה, אבל אם אתה גיטריטסט מלווה, תישאר מאחור, לא תזכה ששמך יופיע אפילו בביקורת של הופעות של הזמרים בהן השתתפת.
יונתן פריג', גיטריסט, מלחין, מעבד ומפיק, מת לפתע פתאום. איש צעיר מאוד בן 41. את מקבץ הכותרות שליווה את הטרגדיה – הוא לא היה מקבל לעולם בחייו. הטלוויזיה הגיעה להלוויה, כי היו שם מירב הזמרים והמוסיקאים שהוא עבד איתם. פולחן הסלבס והרייטינג פולש גם לבתי הקברות, במיוחד אם מדובר במוסיקאי ששיתף פעולה עם המפורסמים.
מילות ההספד שאמרו הזמרים והמוסיקאים שעבדו איתו הראו כמה האובדן והחסר מייצרים את מה שלא היה נאמר אלמלא הלך.
הכרתי את פריג' – אבל לא באופן אישי. הוא נוכח בביקורות, אלבומים חדשים, הופעות. ממירי מסיקה, עידן רייכל דרך עברי לידר, ריטה. מסוג המוסיקאים הבולטים שמגלמים חוסר פרופורציה מובהק בין התרומה שלו לחשיפה הפומבית. הוא לא נמנה על חבורת ענקי הגיטרה כמו ארז נץ, קלפטר, שמוליק בודגוב, שלמה מזרחי,רוני פיטרסון. מצד שני הוא היה מוסיקאי מעולה ששותף לשיר יפהפה כמו "האהבה הזאת שלנו" שהלחין יחד עם עברי לידר מ – 2014 כמו גם ל"ילדות והעיר הגדולה" ו"מקום ליותר" מ-2015. הוא הפיק ליגאל בשן שירים כ"אל תגעו באהבה" , "לחיי השגרה", "אל תגעו באהבה".
רק מי שהכיר אותו מקרוב ידע להעריך אותו בלי להזדקק לחשיפתו בגיא פינס. כזהו המוסיקאי, המעבד והמפיק שמוליק נויפלד שכתב:
"יונתן שלי איננו. איזה חבר ואיזה מוזיקאי. הוא נגע והרגיש את הגיטרה כמו שאף אחד אחר לא. פעם אמרתי לו: וואו איך אתה מכיר את הכלי הזה הה ?? הוא חייך ואמר לי כן כן. היא אני.
"כשהיכרתי אותו הוא לא רצה לנגן חומרים בעברית. שכנעתי אותו לנגן במירי מסיקה הראשון. משם זה התחיל … הוא הפיל את כולם. תמיד בא לסשנים, ולעולם לא אמר לא. בפרוייקט 'המשקפיים של נויפלד' הוא ניגן בכל השירים ואחר כך ביקש לנגן בהופעה. לא היה מאושר ממני. לקבל אותו את ה״גרזן" והעוצמה שלו , את הנחישות ,הביטחון, האישיות שלו שיצאו בתוך הנגינה בהבעה וביצירתיות. לפעמים הוא הוסיף שירה … התחיל לשיר ככה באמצע סשן. כשהיה צריך 'סטיי' –  זה היה הוא. איך אדבר עליך בלשון עבר אח שלי.  אני מרגיש כאילו משהו נלקח מהגוף שלי. לא יודע איך אוכל לשאת" .

יונתן פריג' עם יובל דיין בערב השנה לזכרו של יגאל בשן