בין הצלילים ההופעה

יונתן רזאל

זאפה ת"א
4.5/5

אני ממשש את עצמי. יש רגעים, שאתה מצטרף לשרים בלי לשאול שאלות. זה קרה ב"והיא שעמדה" בסיום. עזוב אותך ממי שאתה, חילוני או דתי. תקשיב לצלילים ולשירה. תן להם להלך עליך.
התבוננתי בקהל. הרבה חובשי כיפות. גם כאן, כשמוסיקה אמורה לבטל מחיצות, בולטת הסקטוריאליות. אבל עם הצלילים האלה יונתן רזאל מגיע לכולם. נכון שהאמירה היא אמירה של איש דתי, נכון שרוב הטקסטים מגיעים מעולם האמונה, אבל כמי שאינו חובש כיפה –אני יכול להעיד – קורה משהו קוסמי, כשיונתן רזאל שר.
אלבום חדש שמסכם פרק חיים של יוצר שחווה על בשרו בשנתיים האחרונות רגעים קשים, וגילה עוד פעם את העוצמה שבאמונה. יונתן רזאל מאלתר הרבה על הקלידים, לעיתים נדמה שגם באלתור הג'אז הזה קיים הקול הפנימי.
הרשימה הורכבה משירים משני אלבומיו שחוברים לערב פופ ביסודו עם אלמנטים של מוסיקה יהודית, קלאסי, ג'אז, אתני וחסידי.
הסאונד לא תמיד עשה חסד: תופים ובס חזקים שמאפילים לעיתים את צליל הכינור. כשרזאל התיישב להדרן לשיר אקפלה – המיית הלב הייתה חזקה יותר מתזמורת שלמה. כשאביתר בנאי, מי שהפיק לו את האלבום, הצטרף לשלושה שירים – קרה משהו גדול כגודל מפגש שתי נשמות-נפשות כמו זו של רזאל ובנאי.
רזאל זמר נשמה במובן כפול – זה המחובר בטבורו לתפילה היהודית, וזה היונק בהתלהבות מהגוספל וממוסיקת הנשמה השחורה, מה – Soul, מהמוסיקה השחורה,  גם מה-ג'אז. מתיישב לקלידים, מקרין איזו מבוכה טבעית יפה ונוגעת.
להתענג על "געגוע". טון שמגיע ממקומות של אמת. שיר פסנתר קטן, שטומן רגש גדול של כיסופים, ערגה, כיליון-נפש, כמיהה. וכמובן "קטונתי" – מפסגות יצירתו. הכל התחבר כאן: האמת שבכוונה שהולידה מוסיקה היא מהסוג שאינה נבחנת במבחן הזמן, חפה מטרנד, ישירה, רבת חסד, בלי טיפת התחסדות.
יונתן רזאל אינו חזן במובן האסתטי-מקצועי של המילה, הוא איש מאמין שמנסה לפרשן את המקורות – בדרכו שלו, טון גבוה, נוגה, הבעה עם המון חום ונשמה, פסנתר שמאלתר ומטעין את שירתו. רזאל חובר לתפילה, לתהילים, למסכתות אבל בעיקר לעצמו, כשהוא מנצל הידע המוסיקלי שלו כמעבד וכפסנתרן.
הגדולה שלו – שהוא שר גם מתוך מצוקה אמיתית של אדם מאמין, שיוצא מאמונה – אבל גם מחוסר ידיעה. מחבר מנגינות תמימות, יפות, מינוריות, ניסיון אמיתי לתרגם רחשי לב בהתחברות הזו עם המקורות. זהו סדר העניינים במוסיקה של יונתן רזאל. עזבו סצנה וטרנדים ואווירה של חזרה למשהו. לפעמים, לצלילי המוסיקה של יונתן רזאל – גם החילוני שבי מרים ידיים ונלקח בשבי.

שירים: תיקון הגשם , דרור יקרא , אילו פינו , שומר אמונים, אשירה, קטנתי , בעלז , בין הצלילים –עם אביתר , עד מחר –עם אביתר , ציון – עם אביתר , געגוע , בחריפות הזאת, עוד ישמע, אור חדש , וארשתיך , נחפשה, נחפשה , ואני תפלתי , והיא שעמדה

עמית הראל – קלידים ומחשבים, ניצן חן רזאל – כינור, אלון יופה – תופים, גלעד אפרת – בס. אורח: אביתר בנאי.

צילום: מרגלית חרסונסקי

 ראיון עם יונתן רזאל בתום המופע

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אכן מופע מצויין.

    לדעתי אם באמת רוצים להדגיש את העובדה שרזאל הוא מוזיקאי מחונן ברמה החורגת מכל הגדרה מגזרית, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא פשוט להתעלם מהכיפה שלו, במקום לכתוב בכל ביקורת וכתבה עליו עד כמה זה שהוא דתי לא מוריד מאיכות המוזיקה.

    אם מישהו חשב שהכיפה אמורה לגרוע – שיפנה לאתר העוסק בענייני דת, לא מוזיקה…

    זו רק דעתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן