יוסף נטיב מנסה לנתב דרך בין אמונה ואהבה. כדי להבהיר את המבוכה, מתבסס יוסף על פסוקים מהמקרא. הוא בחר במשפט  מדברי האל בנבואתו הראשונה של ירמיהו לעם ישראל:  זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. מה הקשר? גם אם יש קשר, נדמה לי שידו של יוסף קלה בשיבוצים מקראיים.
עיקר השיר: יוסף מחפש אמונה, אבל מודה על האהבה בה בורך וששייכת רק לו, היא חזקה יותר מכל. כדי לחזק את התחושה, הוא עושה שימוש בעוד פסוק  – "מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה", מתוך שיר השירים. אינני מתלהב משיבוצים מודבקים מהסוג הזה. מכל מקום, הכתיבה הרגשנית מעידה על איבוד כיוון ובלבול, ובתוך כך ברורה האחיזה הבטוחה במה שבורך – אהבה.
המוסיקה המינורית, הקול המתכוון ממלאים את השיר ברגש טהור, משדרים את התחושה של יוסף ברמת אמינות גבוהה. במוסיקה הזו יש בעיקר ריכוך של נחמה והשלמה, פחות טונים דרמטיים המעידים על איבוד כיוון.

הולך במדבר דרך לא זרועה/ אף פעם אל תפסיק לנסות
אורות האין סוף מקיפים אותך רגשות
ועוד מחפש את האמונה / שלך ולא של מישהו אחר/זוכר מה הדליק ת'ניצוץ שהבעיר את הלב
ואיך אתה אוהב
זה אתה, הרבה יותר לבן ממלאך/ כל יום אתה יותר מבורך
ואי אפשר אותך לכבות/ אז אל תשכח להודות, על רגע שקיבלת לחיות
על משהו ששייך רק לך בעולם/ שרק אתה יודע, שרק אתה יכול
ושוב מתבלבל מאבד כוון / ולא יודע איך לחזור/ פתאום שיר ברדיו מתחיל -גם זה יעבור
וכמה שלא תעבור וגם אם תיפול / או כשתרגיש משוגע/ מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה