יוסף שר על אהבת חינם על משקל שנאת חינם. כלומר – אהבה ללא סיבה מעשית, ישירה, רוח טובה, שמדלגת על כל מה שהיה, על מעמד ("זרקת את הכתר של המלך"), כולה נתינת הלב. יוסף מתפעם במילים שאומרות מצב אידילי-אוטופי – התאהבות של ילד, רוח טובה שמתנערת ממלחמות "למי כאן יש יותר, ולמי פחות". התמימות מקבלת משב רוח מאיץ בזכות מנגינה וקצב, שהעלו אותי לנתיב אמצע ידידותי עד מלהיב. צליל פסנתר יפה מכין את המסלול לטון הגבוה והבהיר של יוסף. הוא משדר כוונה אמיתית, עוצמה ממקומות עמוקים, מבע של נשמה גדולה. אתה רוקד גם מבפנים עם יוסף. מילים שעל הנייר נשמעות מעט מיופייפות מקבלות עוצמה בזכות המוסיקה והביצוע. בא לך להסתכל בעיניים, לאהוב בחינם.
מה שנשאר, בסוף אחרי שכל זה נגמר/ זה רק מה שהלב נתן, הצלחת לאהוב בחינם.
אמרת רק מילה אחת, עמוק בתוך הלב היא חדרה לאט/ אם רק יכולת קצת יותר להרגיש, היית בטח מתעורר ונפעם.
זרקת את הכתר של המלך, פתאום הגיעה השלכת, ללכת לאיבוד / לזרוק ת'שקר, כל כך הרבה שנים שהוא כאן.
להתאהב עוד פעם, כמו הילד, להיות עכשיו יותר בשקט/ לשכוח כל מה שהיה, לדעת לאהוב בחינם.
למרות הכאב בוא ונסתכל בעיניים, בוא נסתכל בעיניים/ עד שנצליח לאהוב בחינם.
מה שנשאר, בערב כשהיום כבר עבר/ זו רק הרוח הטובה, נתת משהו באהבה
אין כח כבר למלחמות, למי כאן יש יותר, ולמי פחות/ אם רק יכולת להאיר לכולם, לדעת לאהוב בחינם.
