עומר דץ בדרך לאלבום חדש, והדרך הזו מסתמנת בטוחה למדי בנתיב שסולל לו דניאל סלומון. כאן זהו המתגעגע המיוסר' שרע לו וגם טוב לו בעת ובעונה אחת, נע על מסלול מיינסטרים נוגה ונוגע. יש בו שקט ושמש, אבל גם העצב נמצא בסביבתו. הטקסט אולי משקף נכונה ילד תפנוקים שגדל בבית מגונן ומחבק, אבל כשזה מגיע לעניינים של אהבה, האושר חמקמק והעצב משתלט. משהו נסדק בעולמו המוגן.
עומר דץ בוגר "הכוכב הבא" 2013, יתבסס כנראה על סוג כזה של בלדות  סמי מלנכוליות, התואמות את אישיותו הזמרתית, את  סוג ההבעה התחושתית שלו, שאוהבי האלטרנטיב אוהבים לסקול.
הביצוע טוב. דץ אימץ את השיר לחיקו כמו הוא בעצמותיו, הסינגר שנשמע סונגרייטר, למרות שהוא לא. העיבוד האקוסטי העניק צבעים ששמעצימים  אותו.

אחרי הכל יש לי חדר / והוא מוגן מכל רעה שלא תבוא / אחרי הכל יש לי בית
אז איך זה שהעצב לא הלך מפה
למרות הכל יש בי שקט / כמו יום בהיר שבא אחרי סופות החול / למרות הכל יש בי שמש
אז איך זה שהעצב לא הלך מפה
אני קורא לך ממרחק שתשמעי / אבל עבר הזמן ואת כבר לא איתי / אני קורע את הלב פיסות פיסות / מדביק בחזרה בשיר ובדמעות / יכול להיות שתשמעי / יכול להיות שתחזרי
אחרי הכל יש לי אושר / הוא חמקמק ולא תמיד רואים אותו / אחרי הכל יש לי דרך / אז איך זה שהעצב לא הלך מפה
למרות הכל יש בי רוח / שמעיפה אותי למעלה ורחוק / למרות הכל יש בי כוח / אז איך זה שהעצב לא הלך מפה