"ילדי בית העץ" – פרק ההמשך. ההצלחה מייצרת מיתוג. עכשיו – כבר הצגת ילדים מצליחה, סדרת טלוויזיה בחינוכית. יש מקום לשירים חדשים, לצירוף כוכבי מוסיקה נוספים. נוסחה מנצחת – שירי ילדים למבוגרים, שירי מבוגרים לילדים. הכותב המבוגר לוקח את "האני" שלו ומציב אותו בפני מראת הילדות. מה שנראה מכאן, לא נראה משם.
נבחרת הזמרים הולכת וגדלה: צרפו שלומי שבן, קפה שחור חזק, חנן בן ארי, התקווה 6, מוש בן ארי, מרינה מקסימיליאן, סיון טלמור, נצ'י נצ', אניה בוקשטיין.
קיצור הפרק הקודם: "ילדי בית העץ" הוא אלבום, ספר והצגה, שכתב איש החינוך, רן כהן אהרונוב והלחין, עיבד והפיק מוזיקלית, אחיו יאיא מ"הדג נחש". האיורים הופקדו בידיו של יניב שמעוני. נקודת המוצא: רן כהן אהרונוב מספר על הילד שחיכה שהעץ ליד ביתו יגדל כדי שיוכל לבנות עליו בית, אבל כשהעץ גדל הוא היה כבר גדול מידי לשחק בבית על העץ… כך החמיץ הילד של אז את ההרפתקה, והנה הוא משלים אותה כמבוגר-כותב. לפחות מבחינת הנרטיב, זה נשמע סיפור שקיים בעולם הילדים של האתמול. למעשה – חלומות של מבוגרים שרוצים לחזור להיות ילדים בעולם פנטזיות, שנמצא איפשהו ברקע הילדות של כל אחד מאיתנו – החיים בבית עץ המוציא להרפתקאות כמו בסרטים.
סיפור העלילה על בית העץ כמעט כבר אינו קיים. האהרונובים מתחו את היריעה לשלל שירים על סיטואציות מוכרות של ילדים. – שלומי שבן שר על מה שילדים אוהבים בקצב רוקנרול, קפה שחור חזק שרים על ימי הולדת, חנן בן ארי נוגע באפרו פופ בשיר על חיבור בין של ישראלי לאפריקאי, התקווה 6 מוסיפים רגאיי לשיר על אבא מפוזר, מוש בן ארי שר על ניגודים בין שני חברים, למרינה מקסימיליאן יש שיר מקסים על שמות של ילדים – בין שכיח למקורי. סיון טלמור שרה על שקרים לבנים. איילה אינגדשט יחד עם גלעד ליש שרים מזווית של ילד שרוצה להיות ראש ממשלה בצליל פופ גרובי, הדג נחש נאמנים לסגנונם בשיר על – מה שעושה ילד שמצא מאתים שקלים ברחוב, גיא מזיג שר על מצב ילד שהוריו התגרשו, עליו להתרגל לשמוע את הביטוי "חצי אחותי" על מי שבעיניו היא אחותו, נצ'י נצ' שר בראפ על מלך הכיתה, שלא בדיוק ידע שהוא כזה ורוצה להיות מישהו אחר. אניה בוקשטיין שרה שיר נוגע ללב על חיות מחמד. אקו שרה על דימויים של בנות ובנים ב"ילדת כדורגל".
האזנתי ל-19 שירים המקושרים בהקלטות של ילדים המדברים ביניהם על הנשואים הקשורים לשירים. זהו ניסיון מעניין לשמוע גם את הילדים, לא רק את נקודת המבט של המבוגר בנושאים הרלוונטיים של השירים.
לעיתים הייתה לי תחושה של "פסטיגל" בגלל ריבוי הסגנונות, ריבוי המבצעים. ה"מבוגר" שבי לעיתים השתעמם מהמוסיקה, דרש יותר מנגינות בעלות קסם מיוחד. הילד שבי שאל – לאן נעלמו ילדי העץ? למרות זאת, עדיין מצאתי יופי מיוחד בשילוב תום של ילד וחוכמה של מבוגר בכתיבה/ חריזה של רן כהן אהרונוב, מה שהחזיר לתחושה שהיתה לי בהאזנה ל"ילדי בית העץ" הראשון – של מוסיקה שיוצאת מהאמת של יוצרים במפגש עם עולם הילדות, שהיא אמת חווייתית של רבים. גם הפעם קשה להתחייב, שהשירים ייכנסו לקלאסיקה של שירי הילדים לדורותיהם.
דיסק א': לא אוהב – שלומי שבן, יוםולדת – קפה שור חזק, הכי טוב – איילה אינגדשט וגלעד בן ליש, קוואמי מאפריקה – חנן בן ארי, הטריק שלי – יאיא, אבא בלאגן – התקווה 6, אמיר ואני – מוש בן ארי, נועה – מרינה מקסימיליאן, גבוה – גלעד בן ליש, שקים קטנים – סיון טלמור
דיסק ב': רוצה להיות ראש הממשלה – איילה אינגדשט, גלעד בן ליש ויאיא, צרות של עשירים – הדג נחש, חצי אחותי – גיא מזיג, מלך הכיתה – נצ'י נצ', רוצה הכל – איילה אינגדשט, שאנטי – אניה בוקשטיין, היא והוא – נגה ארז ויאיא, ילדת כדורגל – אקו, קטנה – רעות יהודאי.
