אני מחפש את הפינות החמות האלו במוסיקה, לא קשורות בזמן, קיימות אולי בזמן אחר, מנותקות ומנתקות. הדואט בין יעל גיסיס ואיתמר רוטשילד נוגע בפרדוקס, שניתן כביכול לפתרון כה פשוט, שזה מצחיק שהוא אינו קורה. ההתקרבות ביניהם נראית לא מסובכת, היא הגיונית, אבל במציאות – "כמעט נתקרב, תמיד כמעט".
איתמר רוטשילד שר את הנרטיב בצורה מבוקרת, נשאר בגבולות המנעד שלו. גיסיס מרוגשת, מתרגמת את הרצון לטון עז של תשוקה. הם נשמעים מרוחקים, אבל אז , כמו בשיר, כמעט מתקרבים בדואט מצמצם מרחק. התזמור של טל הפטר מעניק נדבך יצירתי חיוני לשיר, מוסיף לו תפאורת עומק מוסיקלית בצליל מיתרים של כל הזמנים, שמעצים את הנרטיב שהשניים משדרים.
*** השיר נכלל באלבומה החדש של יעל גיסיס, שיצא בקרוב. רוב הטקסטים הם שלה. איתמר רוטשילד הלחין. טל הפטר עיבד, הפיק וניגן פסנתר. שותפים נוספים: יוני סילבר, עודד גולדשמיט, חגי פרשטמן.
הלילה פה כולם הלכו/ אני לבד בחדר . מנסה להקשיב../ שומע קול/ זה רוח מנשב/ ללא ספק אני צריך רופא/ לב
הרי הכול כל כך פשוט / שזה כמעט מצחיק/ כל הניסיונות לעוף/ לברוח להצדיק/ לברוח להצדיק
לברוח.
כמו מתנה אתה עטוף/ הנהר ביננו כבר הפך שקוף/ נחצה אותו , כמעט ונתקרב/ תמיד כמעט , הרי רק כך / נוכל להתאהב.
הכול כל כך פשוט / שזה כמעט מצחיק/ כל הניסיונות לעוף/ לברוח להצדיק / לברוח להצדיק
לברוח
