קצב איטי של תופים-בס צובע את הפתיחה בצבע אפלולי, שכמו מקדם סיפור מתח. יעל קופלנד אינה מספרת סיפור מתח אפל, אבל מתח נוצר במהלך מעקב אחרי דמותה של מלצרית בבית קפה – סיטואציה אישת אינטימית שיש בה תערובת של סקרנות, תשוקה ועצבות. ההזדהות עם מושא ההתבוננות מוביל למטפורות הזויות כמו "אני צלחת שנשברה בדרך לשטיפה". התבוננות מייצרת תשוקה ורצון למגע, הגם שההחוויה כולה נשארת אניגמטית – "אין לי סיבות למה את עוררת אותי בבית קפה רדום/ למה הדמות שלך אמרה לי לקום / דוקא כשבחרתי לא להשתתף במשחק לתפוס מרחק". המהלך המלודי היפה, המעבר האפקטיבי, השירה האינטימית המתכוונת וליווי הפסנתר מייצרים סרטון מתח מוסיקלי, שמצליח לגרום לי לחלוק את הסיפור עם קופלנד, להשתתף בחוויה המיוחדת שלה בהזדהות תחושתית מענגת.
וידיאו: צילום ועריכה: דניאל גן-אור
https://www.youtube.com/watch?time_continue=2&v=5UVVN02SmVw
שאלתי אם אני יכולה לעזור בזמן שניגבת לקראת סגירה / אמרת לי תשבי תתבונני עד הרגע שלא תהיה לך ברירה / בהפסקה אמרת שהשיער שלי יפה, הפסקתי לעשן אבל עישנתי איתך / בזמן שניגבת אמרת שאת שונאת קטשופ יבש ואני
התבוננתי בך
אני צלחת שנשברה בדרך לשטיפה / כל חלק התעופף לפינה אחר במסעדה / את רגועה אוספת את כולם / זה בסדר זה קורה אי אפשר שיהיה מושלם / אז עקבתי אחרייך בין האנשים
שמחכים למעט תשומת לב לחיוכך המקסים / עם השיער הארוך והקעקועים / עם החולצה הקצרה והמשקפיים העגולים
התבוננתי בך
את טיפסת מעל ספסל כדי לצאת ולזרוק עיתונים / ורק חשבתי כמה כיף יהיה להסתובב איתך בין רחובות העיר / בלילה עם רוח קרה ובריכה סגורה / תטפסי מעל הגדר כדי שתיכנסי
ואני בך אתבונן עד שאותי תבקשי
התבוננתי בך
כבר היה מאוחר ספרתי מטבעות / דיברנו בין שקלים ואגורות / לא היו עוד משימות אז אמרת את יכולה לעזוב / לילה טוב / אין לי סיבות למה את עוררת אותי בבית קפה רדום / למה הדמות שלך אמרה לי לקום / דוקא כשבחרתי לא להשתתף במשחק לתפוס מרחק
אני התבוננתי בך