יעל קראוס היא מסוג הזמרות המסקרנות, שאתה מחפש לשמוע אותן, אבל הן נעלמות,  מתגלות ושוב נעלמות. הנה רגע של גילוי מחדש: אין בו זריחה של עלות השחר אלא דמדומים של ערב. איטיות של חלום בסלואו מושן. לא שומעים את הגל הגדול ששוטף הכל, יותר חשים את תחושת החלום. הקול של יעל  הוא מרכיב ביצירת האווירה הנוגה והמהורהרת בסיטואציה של הזיה שיש בה רחוק, בדידות על רקע זמן שאבד, שמץ של החלמה, וחזרה לחלום. השיר נשאר באפלוליותו, איטי וחלומי, גם ויופיה של המנגינה אינו מצליח לחלץ אותו מאיזושה תחושת חלום בהקיץ, שגם תנועץ הגלים אינה מוציאה אותה מהנתיב החלומי הקודר המשדר את הלבד. העיבוד האלקטרוני עוטף אותה באווירת ההזיה, מתיקות הרמונית מעורפלת  שאופפת במדויק את הנרטיב שקראוס מנסה לספר. יופי ייחודי.
הקליפ נוגע בנרטיב ובאוירת השיר, אבל נשאר מעל לפני השטח. מסוג השירים שלא פשוט לתרגם למראות מוחשיים.

*** יעל קראוס חזרה ארצה לאחר שהות בת חמש שנים בניו יורק. היא התיישבה הרחק מהעיר, על קו החוף, כשהצורך ליצור בעברית בוער בה. בתקופה זו החלה בתהליך כתיבה משותף עם המלחין והמפיק שי רוט (תעני אסתר). טבילת אש ראשונה  התרחשה בפסטיבל הפסנתר האחרון, שהיה ניסוי כלים לחלק מהשירים החדשים. אלבומה הקודם של יעל היה באנגלית ונקרא Boutique.

קליפ: גיא לומר

הנה גל גדול / שוטף איתו הכל
את לא צריכה לשחות מהר יותר
רסיסי אתמול / הפכו עקבות בחול
את לא רוצה לרוץ יותר מהר
נשארת לשיר לבד / שירים על האחד
שירים על זמן שכבר אבד
בּא עוד גל גדול / זורק אותך לחול
את מחלימה והחלום חוזר
נשארת לשיר לבד / שירים על האחד
שירים על זמן שכבר אבד