דמיון ההתאהבות עובר בזרם מחשבות ותחושות בקונטקסט של ספרים וסרטים. תן לו לרוץ במקומך. זה החופש לברור מילים במקום הדבר האמתי. במציאות שלו מילה נקרעת, רכבות חולפות, הסרטים מנצחים. למעשה, אתה חי בסרט, אבל תמיד קיימת האפשרות שהיא תתאהב גם בו.
הפואטיקה הזו נישאת על לחן מתפתל יפה, בתזמור כלי מיתר שמעניק ללחן ערך מוסף של ממש, השירה הכבדה, הלא "אסתטית" מוסיפה אלמנט של אמינות. אני מפנה את השיר לנתיב אלטרנטיבי של קשר גומלין מוצלח בין שירה (אודי שרבני) למוסיקה, ואסף ארליך הוא אחת הדוגמאות היותר ייחודיות-מעניינות באינטרקציה הזו.
יעל / תשובות הן לחן מתפתל
אפשר לראות את חלונך
יכול לברור מילים בשמך / וההוא
הערות שוליים / סוף ספרים
ואולי תתאהבי גם בי / אולי תתאהבי
והרחובות הם שיכורים / ניפול שם יחד בגשמים
אולי תתאהבי
יעל / תשובות הן לחן מתפתל
אפשר לראות את חלונך
יכול לברור מילים בשמך / וההוא
שורות מתערטלות / סוף ספרים
ואולי תתאהבי גם בי / אולי תתאהבי
מילה נפרמת / רכבות / צלצול בדלת בלילות
אוושות הלב / אולי תתאהבי
הג’ין קלי נרטבים / ההוליוודים מנצחים
אותי / אותך / כל יום
ואת / כל מה שיש בשבילך
כל מה שיש / בשבילך
זמן / זה לא מה שאמרו
אסף ארליך – "תיכון עמל"
