יש שירים ישנים שמקומם בשירון, או ליד הפסנתר של שרהל'ה שרון. אני מבין את הצורך לייבא שירי עידוד מגנזכי הזמר העברי בימים קשים אלה, אבל גם גרסה פחות חגיגית כמו שירדנה ארזי שרה ל"שירו שיר אמן"  – אינה מעניקה לשיר ערך התחדשות מוסף. למרות מידת הרלוונטיות שבמילים בימי הקורונה  – השיר נשמע מיושן, רווי קלישאות ולשון מליצה מנופחת שעבר זמנה. גם הפניה בלשון רבים המשווה לשיר אופי של המנון לאומי – אינה מפעימה את הלב.
נכון, ירדנה מגישה את השיר בצורה שונה מגרסת המקור, בענווה מסוימת, באיפוק מתבקש, ועדיין נשארתי לא מרוגש בעליל. טוב היתה עושה – אם היתה חותרת לשיר חדש, לא כדי "להמציא" עצמה מחדש, אלא לרענן את הרפרטואר באמירה מחודשת, במשב רוח מוסיקלי שתואם את התקופה בה אנחנו מצויים. הגרסה הזו יותר מאשר מחדשת משדרת דשדוש.

*** את מילות השיר כתבה שמרית אור במהלך מלחמת לבנון הראשונה. השיר השתתף בתחרות קדם אירוויזיון 1983 והגיע למקום השני בהפרש נקודה אחת מהשיר הזוכה במקום הראשון "חי" בביצוע עפרה חזה.

בימים טרופים כאלה,/ כשהלב אינו נרגע,
האדם נושא עיניו למעט שלווה תמה.
בלילות טרופים פי אלף/ באין אור אשר ייגה,
הוא מרגיש קרוב לאימא אדמה
שירו שיר אמן/ שירו שיר אמן
ונראה שהתקווה לא אבודה
שירו שיר אמן/ שירו שיר אמן
ונראה ודאי שאין זו אגדה
וימים טובים מאלה/ יעלו מן הסערה,
ויבוא מעט מרגוע גם לנשמה,
בלילות שלווים של פלא/ שיבואו במהרה,
עוד נאהב מאוד את אימא אדמה
שירו שיר אמן/ שירו שיר אמן
ונראה שהתקווה לא אבודה
שירו שיר אמן/ שירו שיר אמן
ונראה ודאי שאין זו אגדה