נקודת המבט העכשווית מולידה געגועים לימים הם שהיינו ילדים. הזיכרון מומר בהתרפקות. שישי בערב. הברזלים עליהם ישבנו, הקולנוע הישן, מגרש המשחקים, ארוחת שבת. עוטפים אותם (את הגעגועים) בהרמוניות רכות, נוגות ונוגעות. בקצב מידטמפו אמצע הדרך. צלילי השבעים מרחפים באוויר. ירמי קפלן יצטרף לקונסיליום הנוסטלגי בראשות דן תורן, ג'נגו ונושי פז. שנגדיר סגנון? אין צורך. תנו לצלילים לדבר. יש בהם איזשהו ניקיון שמסגיר את הלבבות ואת המוחות. התמימות לובשת צבעים אקוסטיים של מוסיקאים שלא מחפשים להיות רוקרים בכוח, אלא לנסות לגעת בבטן הרכה של הגעגועים – הכי קרוב לאמת שלהם.
**** "האדמה שלי היא שירים" הוא אלבום שיתופי ראשון מסוגו. אחד עשר שירים באלבום פתוח המיועד לשינויים, מעין בסיס לגו עליו ניתן להוסיף להחליף להרכיב ולחבר חלקים ומקטעים שונים לפי הסטייל שלך. את השירים בגרסת הבסיס כתבו והלחינו: דן תורן וג'נגו. מפיק מוזיקאלי ראשי: דורון פלסקוב
חוף גורדון אין אף אחד / כדורסל בתיכון / כולם הלכו לישון
שישי בערב / מי מתכנן לבוא
להתאהב?
הברזלים מעלים אבק / וגם הקולנוע הישן / סגרו אותו מזמן
מי מתכנן לבוא / להתאהב?
איפה הילדים / של מגרש המשחקים?
יצאתי לחפש / מי עוד שומע כאן שירים
כל השכונה ריקה / כולם בבית ארוחת שבת
לא נשאר עם מי לשחק / מי מתכנן לבוא
להתאהב?
איפה הילדים…