ירמי קפלן. צילום: מרגלית חרסונסקי

ירמי קפלן @ ספנסרוסו האלבום, ההופעה

זאפה ת"א
4/5

שלוש שעות אחרי שהאזנתי לאלבום, הגעתי לזאפה ת"א להשקתו. זה ללא ספק פרק מעניין בקריירה של ירמי קפלן, 54, אחרי למעלה משני עשורים של יצירה עצמאית וחמישה אלבומי סולו. ירמי משלב רוק ומוסיקה אלקטרונית, בטקסטים שעוסקים בחיים על קצה תהום הדיכאון.
קפלן ויתר על כתיבת השירים, כשחבר לצמד היוצרים מפיקים ספנסר את רוסו ולקובי ויטמן לפרויקט, שבו הסאונד מניע את הסיפורים בצליל אלקטרו-רוק מצוין ובעיבודים שמייצרים אווירה המקדמת את הדרמה, שעוברת לאורך השירים. מבחינת קפלן – התחדשות בצליל של עכשיו, רוק עשיר מאוד, שתואם את סיפורי השירים.
קפלן שר ב"לא רציתי": מה שאפשר לעשות עכשיו באהבה, לא יהיה אפשר לעשות בעתיד. הוא לא רצה לחפור יותר מדי, היא רצתה לברוח רחוק. צליל אווירה, תואם את "הענן השחור" ממעל. הפקת הבלדה הרוק-אלקטרונית מייצרת מתח ומתפתחת לסערה דרמטית.
בהמשך ב"שיר נחיתה". – צליל סהרורי קצבי מלווה את הגיבור המדופרס ממסלול של בריחה מעצמו אל ניסיון עקר לעלות שוב על הפסים למצוא את עצמו. קולו של קפלן מדוכדך עד לעצמות. הצליל ההרמוני הרך וקצב מיד טמפו  שמכניס למסלולי המצוקה.
קצב פאנקי חובר לסאגת הדיפרסיה  ב"לא סתם" – "ואת אומרת לי זה לא סתם זה לא סתם שאני לא מחייך". המוסיקה הזו תעלה במנגינתה המקסימה, בקצב האלקטרוני על הכביש הראשי בחיוך רחב.
ואז שוב משתנים כיווני הרוחות  לרוק קצבי ב"אצלי בראש" – על המתוסכל, שמוצא נחמה באלכוהול ובאישה חמה, למנגינה ענוגה בקצב פאנקי איטי, כשגיבורנו "נוסע רחוק" (השיר "מכת חשמל") כדי לקבל ממנה מגע נעים "כמו מכת חשמל"… "אגם הקרח" הוא אלקטרו פופ על אהבה קרה, שנטרלה רגשות. העיבוד מוסיף נדבך שמעצים את האווירה, מעין סאב-טקסט מוסיקלי.
ב"פטיש", השיר הטוב באלבום, הפתיחה אינה מרמזת על דרמת הרוק בהמשך, כשהוא לוקח פטיש ומפרק הכל ביחסים ביניהם. השיר מתחיל קל ורגוע לפני שהוא עובר מסלול. ירמי לוחץ על הקול כדי להבהיר המפנה: היחסים בינו ובינה אינם מובילים לטוב, אלא לתחושה אפוקליפטית ומצב האין-חזור. לקראת סיום קפלן שר:  "בסוף נרכב לשקיעה, אני פושע אני שודד אהבה" (השיר "פושע") בטון בקצב במנגינה, בעיבוד יפהפה לגיטרות ולאלקטרוניקה. תחושה הכי חגיגית באלבום הקודר הזה.
נחזור לבמה: בנובמבר 2012 במסגרת פסטיבל הפסנתר בסוזן דלל, ראיתי את ירמי קפלן בהופעה שנקראה – "אני משתנה אפילו לערב אחד" כתבתי אז: "ירמי הרוקר נהיה פתאום טרובדור ששר את החיים, ואיזה פרפורמר. טום ווייטס מקומי ולא לעניים"…
ב"פטיש" זה אותו ירמי קפלן, אבל לא השאומן הענק של הערב ההוא, אלא זמר רוק משובח המתפקד כחלק מפרויקט מאוד מהודק, כולל בשירים שהתווספו לשירי האלבום ("מודדת", "אני אשתנה", "טקסמן"). פחות הופעת סולו תיאטרלית ויותר זמר בלהקה. זה שינוי של ממש, וכרוקר הוא חלק  מובנה ואפקטיבי בהרכב. ההופעה  טעונה דציבלים חזקים של רוק,  בעוד האלבום נשמע יותר אמביינט בהפקה האלקטרונית ובתזמורים.

** נ.ב. חובה להאזין לאלבום לפני שמגיעים לערב הזה. ללא הכרת הטקסטים – חבל"ז.

שירים: נחיתה, לא רציתי, פושע, לא סתם, מחטט, בואי, זמן טוב, מכת חשמל, מודדת, אני אשתנה, אני בראש, פטיש הדרן: טקסמן, אגם הקרח

ירמי קפלן – שירה, אקוסטית, אורי רוסו ומתן ספנסר – גיטרות, קלידים, תיכנותים וסימפולים, רועי דורון – בס, יובל קאופמן – תופים.

 

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו – "פטיש"

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן