ממלחמה למלחמה ממשיכים להבטיח שלא תהיה עוד מלחמה, ובחורים צעירים לא יוחזרו עוד בארונות. המציאות טופחת על פנינו,. מחזירה למשא הכאב הבלתי נגמר, כאילו המציאות המרה היא גורל שנחרץ לעד, מנת חלקו של האדם באשר הוא.
כמעט כמו המוות, הצורך הקיומי הוא לשיר את מצוקת הנפש. ואז נולד עוד שיר כאב שמחזיר אל חלקות זיכרון של "שדרות מתכת ובטון, רגבי עפר ושכחה", אל "עצב מכושף" ואל התחושה שמשהו נגמר.
להלחין עוד שיר שנוגע בעצבים החשופים של השכול ולגעת בהם ברגש וברגישות – משימה לא פשוטה. שמוליק נויפלד עשה זאת בלחן, שהופך את צליל העצב לזעקה נוקבת, ואין כמו זמר נפלא כישי לוי להפוך אותה לשיר רגש דרמטי שמספר את הסיפור ומפלח הלב בטנור הבלעדי שלו. העיבוד המערבי ים תיכוני מוסיף רובד שמעצים את התחושה.
*** אשרף הואש מזריבּ, בן 27 מכפר זרזיר, היה קצין בדואי מבטיח שנועד לגדולות. חצי שנה לפני חתונתו, הוא נהרג במארב של מחבלים ברצועת עזה. ישי לוי פגש את אחיו יוסוף בכפרו, ומתוך המפגש הזה נכתב "השיר עשבים", שלוי שר למילים של יהודה שוחט ולחן ועיבוד של שמוליק נויפלד
צְרִיפִים עֲזוּבִים נִשְׁטָפִים בְּשָׁאוֹן, / בֵּין טָעוּת לְבֵין זָדוֹן, / אֵיכָה הוּפְרָה הַהַבְטָחָה,
שֶׁלֹּא נְשִׁיבֵם בְּאָרוֹן
אַחִים חוֹלְקִים מַשָּׂא וּכְאֵב, / בִּדְרָכִים חֲשׁוּכוֹת נִצְטַלֵּב, / מֵאֵימָתַי וְעַד מָתַי,
שָׁכֵן לְשָׁכֵן זְאֵב
עֲשָׂבִים מְעַטָּרִים חֶלְקוֹת זִכָּרוֹן, / שְׂדֵרוֹת מַתֶּכֶת וּבֶּטוֹן, / רִגְבֵי עֲפָר וְשִׁכְחָה,
כַּעַס, חֶמְלָה, עִוָּרוֹן.
צְרִיף עַל גִּבְעָה, / בַּדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר, / זֹאת אוֹתָהּ הָאֲדָמָה,
וּמַשֶּׁהוּ בִּי נִגְמַר
אַחִים, הָיִינוּ וְהִנֵּה עוֹדֶנּוּ, / גַּם כְּשֶׁהָאֶתְמוֹל הָפַךְ עַכְשָׁו / וְלִצְלִילֵי הָעֶצֶב הַמְּכֻשָּׁף,
גַּם הַזְּעָקָה הִיא תָּו
עֲשָׂבִים מְעַטָּרִים חֶלְקוֹת זִכָּרוֹן, / שְׂדֵרוֹת מַתֶּכֶת וּבֶּטוֹן, / רִגְבֵי עֲפָר וְשִׁכְחָה,
כַּעַס, חֶמְלָה, עִוָּרוֹן.
צְרִיף עַל גִּבְעָה, / בַּדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר, / זֹאת אוֹתָהּ הָאֲדָמָה,
וּמַשֶּׁהוּ בִּי נִגְמַר