אימרה חסידית אומרת: לכל אדם צריכים להיות שני פתקים בכיסו: על אחד מהם כתוב "בשבילי נברא העולם", ועל השני כתוב "ואנוכי עפר ואפר". ישראל כסיף חוזר לבסיס, כדי להבהיר את ברירת המחדל שלו. האם הסגר סידר את השכל? בואו נקבל את המציאות על שלל ניגודיה המתסכלים ונהנה מהדברים הקטנים "שבאים רק לרגע ולפתע עוזבים". השיר מעלה שאלות הנוגעות לתחושה קיומית מול אפסות האדם ואינסופיות היקום.
גם המוסיקה חוזרת לבסיס: מעין ספוקן וורד + שירה, רוק ישיר ולא מתחכם, נגיעות של להקת הדורז בעיבוד לקלידים, פשטות מלודית-קצבית שמעניקה בהירות לנרטיב, לשירה המתכוונת. יותר סוג של קברט רוק אפקטיבי מפוקח מאשר להיט לכבוש את הרדיו.
ישראל כסיף: השיר הזה נכתב באחרונה על היציאה מהסגר ובחירה בחיים. ואז – איציק סעידיאן הצית את עצמו ואת הלבבות של כולנו . 'המים ירדו' והשיר נולד לעולם.
אני לא מצטער לרגע שבחרתי להילחם וקפצתי לאש בשבילך, הייתי עושה זאת שוב גם היום ללא תנאי. רק כמה צר לי, שכשהגיע תורך להילחם עלי, לעזור לי לצאת מהתופת אל התוף – מדינה שלי, את נלחמת בי. בשם כל ילדייך ההלומים שבחרו בחיים ורק מבקשים: תראי אותנו. "יוצא לחופשי" כאן בשבילכם. מוקדש לרפואת אחינו איציק סעידיאן"
ישראל כסיף וילדי התוף יוצא לחופשי
אני קולב של הבגד/ בעד וגם נגד
מקל של עיפרון/ נמחק הזיכרון
מחנק בגרון/ ודמעה במדרון
אותות ומופתים/ הפרטים הקטנים
כשהיה לי הכל/ לא הייתי חופשי
כשצרחתי ערום/ לא ראיתם אותי
כשבכיתי בקול/ לא שמעתם אותי
אני יוצא מהסגר/ לעולם החופשי
אני שפוט של הנפש/ היום וגם אמש
עומד על עיקרון/ לוקה בעיוורון
גר בתוך ארמון/ מוקף בשיממון
אותות ומופתים/ הרגעים המתים
אין התחלה/ ואין גם סוף
לא צריך לשמור,לזכור/ לאסוף
אפשר להנות מהדברים
הקטנים/ שבאים רק לרגע
ולפתע עוזבים