אין ביזנס כמו מיוזיק ביזנס. כשצריכים להמציא שיר בשביל פרסומת (למשקפיים), ימצאו החרזנים. הבעיה אינה במטרה (רווח נאות), אלא בבלבול של המאזינים. השיר האינפנטילי (ילדותי) יתפרש ע"י ילדים ומשפחותיהם כאחד השירים ה"לגיטימיים" של עומר אדם. הם ימהרו לרכוש את המשקפיים מתוך הזדהות עם הזמר, מבלי שיבדילו בין שיר ובין פרסומת. אז כן, אנחנו בעידן חדש, שבו הגבולות בין שיר ופרסומת מטשטשים. מצד אחד – זה נשמע "חינוכי", כי אכן לא אוכלים לפני ששוטפים ידיים, לא עושים מקלחת בלי להשתמש במים (קביעה אינפנטילית באמת), אבל לומר – לא מוותרים על אופטומטרסט לפני שקונים משקפיים – זו כבר מניפלוציה מגמתית לתוך שיר הילדים. "קניתי משקפיים לראות יותר ורוד" הוא השחלה בקונטקסט לא אופומיטריסטי – של לראות את הטוב שבחיים. הקשר בין המטפורה למושא הפרסומת – רעועץ המישמש המילולי יוצר אי קוהרנטיות.
לפי מצהלותיו של עומר אדם, המוסיקה הקצבית והקליפ התוסס – כל שקל בהשקעה של הרשת המפרסמת יחזיר ככל הנראה את התמורה. אני אומר את הדברים באוריינטציה של כדאיות שיווקית, פחות בראש של מבקר אומנותי. כאן – הכותבים, הזמר ויוצרי הקלים (במיוחד!) שיחקו אותה. אמנות? נאדה. הפרסומת נכנסת בדלת הראשית של תעשיית המוסיקה. עומר אדם? הוא כלי המנוצל עד הסוף בידי המפרסם. יש דברים שלא עושים – מי שחושבים עצמם אמנים.
במאית קליפ: קרן חכמה
לא אוכלים לפני ששוטפים ידיים/ לא נכנסים לים המלח אחרי שמגלחים את הרגליים/ לא מקלפים קלמנטינה בחדר שיש בו אנשים
יש דברים שלא עושים, יש דברים שלא!/ לא עושים מקלחת בלי להשתמש במים/ לא אשכחך ירושלים
לא מוותרים על אופטומטריסט לפני שקונים משקפיים/ יש דברים שלא עושים, יש דברים שלא!
חיפשתי משהו מתאים/ בול לפנים/ משהו יפה/ עיניים תמיד מכבדים/ אז קניתי משקפיים לראות יותר ורוד
ראיתי בעיניים מה גורם לנו לרקוד/ בואו נרים לחיים רואים למרחקים/ כי בחיים האלה יש דברים שלא עושים
עם אופטומטריסט/ פה במידל איסט/ אתה תראה שש שש/ בסוף אתה תראה את הכביש
קניתי משקפיים/ זה לא כזה פרויקט/ חבל על העיניים/ אז תיתנו להם ריספקט
לא מאיימים על יונה עם יין/ לא נועלים סנדלים על הגרביים/ לא מעלים תמונות של אנשים אוכלים
יש דברים שלא עושים, יש דברים שלא!
חיפשתי משהו מתאים/ בול לפנים/ משהו יפה/ עיניים תמיד מכבדים/ אז קניתי משקפיים לראות יותר ורוד
ראיתי בעיניים מה גורם לנו לרקוד/ בואו נרים לחיים רואים למרחקים/ כי בחיים האלה יש דברים שלא עושים
עם אופטומטריסט/ פה במידל איסט/ אתה תראה שש שש/ בסוף אתה תראה את הכביש
קניתי משקפיים/ זה לא כזה פרויקט/ חבל על העיניים/ אז תיתנו להם ריספקט
ניי ניי ניי ניי ניי/ ניי ניי ניי ניי נה נה נה נה נה ניי
לא מוותרים על אופטומטריסט לפני שקונים משקפיים/ לא מוותרים על אופטומטריסט לפני שקונים משקפיים
יש דברים שלא עושים כשנותנים כבוד לעיניים/ בלי אופטומטריסט לא קונים משקפיים
2 תגובות
לעמית
אתה כמובן טועה. הקהל מתייחס אל השיר כשיר רגיל. מתפקידנו לחשוף את התרמית, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה, והנוער שמעריץ יקח את השיר כעוד שיר של עומר אדם.
יש דברים שלא עושים – למשל לא קונים את השקרים שמשווקים בתחפושת של שיר והם בעצם פרסומת שנוצרה כפרסומת במתכונת שיר ולא שיר שאומץ ושונה לצרכי התאמה לפרסום, לא של עומר אדם שלא סופר את התקשורת ולא של סטטיק ובן אל שגם הם באותו קו מחשבה. זה לא שיר זו פרסומת. לא היית צריך להתיחס אליה. היית משאיר זאת לאתרים המתחים בתחום כגון אייס או דומיו. נפלת לפח ידידי יוסי.