הבנאדם דלוק על הסטוץ. יש שאלות והרמות גבה, אבל בסך הכל – למה לא. פעילות מינית ללא מחויבות רגשית או מעורבות עתידית היא חלק מההוויה של חיים צעירים, בלי לעשות חשבון. היא באה לו בהפתעה. הוא לא רגיל למה שקורה. פתאום מציאות חדשה –  עגילים וחזיות על הרצפה, הסקס ממכר,  ממש אחלה – גורמת לו להרגיש חופשי ומאושר. למעשה, התרגל לטוב. היא כבר חלק מהנוף.
גם אם הטקסט הזה לא ייכנס לתוכנית הלימודים בקורס לכתיבת שירים, הוא מתאים ככפפה למבצע ושותפיו. יובל מור וחלוצי הפאנק נהנים לשיר את זה, לעלות בחיוך מתענג על מסלול פאנקי. מוותרים על תיחכום ומתמסרים לצליל הריתם נ' בלוזי הקופצני בעיבוד קלידים בנוסחי השבעים, קולות נשיים מלווים. יובל מור מצליח לשדרג את הקלילות הזו בטון, בעיבוד פריך ונגיש, שמתכתב עם מוסיקת הפופ האמריקנית המסורתית.

אל תשאלי אותי אם אני רק שלך/ דפקי לי בוסה מול כולם אני לא אברח לך
אל/ תברחי כשאין מה לעשן לעשן/ נהיה קצת סאחים מה קרה, לי לא רע
מעצבן/ שאת שוכחת פה עגילים, חזיות/ את לא צריכה תירוץ לחזור לישון פה בלילות
אף אחד לא אמר לי שאת/ תנחתי לי פה מכוכב אחר/ תביני זה לא נורמלי איך ש
את גורמת לי , להשתחרר
אל/ תשאלי אותי אם לקפה יש חלב/ ת׳שלחי אותי בבוקר, מאמי רד עכשיו ואיך
איך את אוהבת ללבוש הכל , כך קצר/ יש לי חיוך קטן , יודע איך היום נגמר
איך שהגוף שלך לובש אותי כמו כפפה/ כבי ת׳אור ותתקרבי לאט אל המיטה..
אף אחד לא אמר לי שאת/ תנחתי לי פה מכוכב אחר/ תביני זה לא נורמלי איך ש
את גורמת לי , להשתחרר
איך הפלת לי את הלסת כשעמדת במרפסת/ ונראת כל כך כועסת שאני כבר לא שם
שלחת לי ת׳תמונה, חיוך לשון וקריצה/ אם את עצובה אני נלחם
כן הלב מתגעגע תן עוד שאכטה ונוסע/ למקום בו יש אותך, ת׳שמש ות׳ים
אני מריץ לי מחשבות חלקן טובות חלקן פחות/ מה לעשות מה לעשות
כשאת אינך בנוף הוא לא יהיה מושלם
ואני כבר, חושב על מחר,/ ועל איך פוקח ת׳עיניים ויודע שבנתיים/ בליבך אני גר
כי אף אחד..