מה יותר חמור/ רציני בסיפור? העובדה שהשנים היפות נשארו באלבום תמונות, הבדידות העכשווית שלוקחת אותו לבר לדפוק ת'ראש על כוסות ריקים או העובדה שהאהובה נמצאת בחיקו של מישהו אחר? נלך על חבילת אחת. האם אחרי השיר הזה נשתתף בצערו של שיר לוי? האם נולד כאן הבלוז הים-תיכוני האולטימטיבי?
הבית הראשון משדר איכשהו את התוגה בעיבוד קצבי דומיננטי. הבית השני מוביל לרחבת הריקודים, לכפיים ולרגליים. בקולו המסולסל של לוי שמטפס גבוה. נהיה לי קצת בלגן. יותר רעשים משתיקות. רגעי שמחה בים של חושך. לא יד ולא רגל. האמת: גם הלב לא חבר לשיר הזה, למרות ששיר שר אותו בסלסול חבל"ז. עצוב או שמח? לא זה ולא זה.
הרבה זמן לא שמחתי/ באמת שלא הצלחתי למחוק את הפנים / את השנים/ הכי יפות שלנו באלבום תמונות השארנו / את העבר מלא געגועים/ אף פעם לא עצרנו כשהיה צריך לשתוק/ מילים קל להוציא קשה למחוק/ והבדידות שבאה בלילה / היא לא נותנת לי לישון/ אז יוצאים לאיזה בר לדפוק ת'ראש
כוסות ריקות בין אנשים רוקדים / מחפש טיפת שמחה בים של חושך/ והשתיקות עושות לי רעשים/ ממחשבות של איפה את הלילה
הרבה זמן לא הרגשתי/ באמת שלא הצלחתי לאהוב אחת אחרת במקומך/ ומי תפס לי ת'מקום/ וטוב לך שם איתו/ כשאני יושב לבד ורק מוזג
כוסות ריקות בין אנשים רוקדים / מחפש טיפת שמחה בים של חושך/ והשתיקות עושות לי רעשים/ ממחשבות של איפה את הלילה
