האם היצירה מספיקה כדי לספק את הנפש? יהלי סובול מנסה להרהר ולערער. לא כל מה שאה רוצה יוצא לבסוף כפי שרצית. המילים לבד אינן יכולות להעיר אותך, לסנן את תמצית האמת. אתה שואף לחפור ולחפור מתחת לכל דבר כדי להגיע לשם. זרם התודעה שבשיר מגיע רק עד נקודת הגדרת המוטיבציה הנפשית. אתה תמשיך לחפור "בסבלנות של אסיר". כל יום קצת.
טון נוגה, לחן צנוע, שיר הגותי, שמתפתח כמו על קצות האצבעות באיטיות צוברת עוצמה. יהלי סובול מצליח לגעת במזוקק הזה, שמאיר משהו מתחושת האמת. לא פחות, לא יותר. אסף אמדורסקי שעל העיבוד וההפקה קרא את הטקסט. איפר את השיר באיפוק בצלילים שבין אקוסטי לאלקטרוני. ראש אחד עם היוצר.
*** יהלי סובול על תהליך יצירת האלבום החדש "ריצות ארוכות": "רציתי לחזור בו אל הצורה הקלאסית של יצירת אלבומים. כל השירים בו נכתבו ממש בסמוך להקלטות ומהווים עדות קרובה ועכשווית על נקודת הזמן הזו בחיי ועל מה שאני מרגיש ורואה סביבי. את השירים ניגנו ביחד באולפן בהרכב של חמישה נגנים. גם המיקסים נעשו כמו פעם, באמצעות ציוד אנלוגי וללא אפשרות ל'חרטות' ולתיקונים. התהליך היה מרוכז ואינטנסיבי, עם מתח בריא של 'להביא את הטייק'"
מה שניסיתי לצייר יצא בסוף אישה/ מה שניסיתי להחזיק היה רק אשליה
מורה שיכור כתב כולם הולכים מתוך שינה/ אבל מילים לבד לא יכולות להעיר אותך
אני בכל זאת מנסה להתרחק מהסופה/ החול שבאוויר אף פעם לא ישקע
נכנס מהריאות ישר לחלומות/ והמילים לבד, לא מסננות.
אני רוצה לחפור מעבר מתחת לרחוב/ מתחת למכוניות לסוליות ולכפות החתולים
בסבלנות של אסיר נמלט/ כל יום קצת.
אני מודה בעובדות אבל כופר באשמה/ איך אפשר להבחין בתמרורים כשהשקיעה כל כך יפה?
אז המשכתי ישר כמעט בכל פניה/ המשכתי ישר, כמעט בכל פניה.
אני רוצה לחפור מעבר מתחת לבמה/ מתחת לקהל, למבטי האנשים
בסבלנות של אסיר נמלט/ כל יום קצת.
