כנפי רוח שירי הרב מנחם פורמן

כנפי רוח

אמנים במסע לחנים לשיריו של הרב מנחם פורמן

הפקה עצמאית
4.5/5

"מסע לחנים" הוא השם שנתנו לאסופת השירים, שכולה בסימן הרב מנחם פרומן זצ"ל, איש בעל חזות מסעירה, תיאטרלית, אישיות תוססת, דו קוטבית, שניהל דיאלוג אמיץ עם העולם החילוני, חבר למוסיקה ששימשה לו סם משכך כאבים ברגעים שהמחלה הארורה השתלטה ועד שהחזיר נשמתו לבורא.
ה"מסע" מגיע  בעקבות הקשר המיוחד שנוצר בין הרב למוסיקאים וזמרים בשיעורים המיוחדים שלו. פרומן רצה להעניק "כנפיים" ללימוד. נוצר שילוב יחיד ונדיר בין דת וחילוניות. הלחנים החדשים נולדו, אחרי שהמוסיקאים נענו לקריאת משפחת הרב והלחינו אחדים משיריו, כדי להעניק להם את ה"כנפיים".
ההתפעמות מאישיותו המיוחדת הנשגבת, האנושית, החכמה והצנועה של הרב פרומן קיימת בהקדמה של המוסיקאים שהשתתפו בפרויקט. השירים מציגים אדם שעובר מסע של שאלות עצמיות, התחבטויות. אינו סגור בד' אמותיו, אלא מנסה להאיר את מכלול הווייתו הקיומית, על כל הדואליות שבה.
זה בולט כבר בשיר הפותח "חופש עד הקצה" שהלחין ושר שלמה גרוניך: "הנה איבדתי את צורתי/ אינני מגיע לשום דבר/ אני נשפך אל האין/ העייפות מטילה עלי רשת/ הזמן שלי נגמר/ האם יש אפיק אחד עמוק וחופשי" . גרוניך אומר: "זה טלטל אותי לדעת שהוא חשב על הסוף, על האין, כשכתב את השיר הזה. רציתי להתחבר אליו ברגע המטלטל הזה".
גרוניך העניק ל"חופש" המיוחל לחן וקצב מהסוג הפאנקי. זה אחד השירים היחידים שאני חש, כאילו גרוניך מדבר מגרונו של הרב פרומן כשהוא שר: "חפש, חפש! לא לעצור שום דבר לא לדכא שום כוח".
לעומת הרצון לשחרור וחירות, "הרכן ראש" הוא שיר שכולו כניעה וביטול מול האין סוף: "בן אדם/ מה זה תדרוש?/ ביראה הרכן ראש/ ולפני בוראך/ תפיל גופך גם רוחך". את השיר הלחין ושר ארז לב ארי בהפקה אקוסטית-חשמלית מינימליסטית מהודקת בטון נוגה ובתחושת ענווה עמוקה. מרטיט.
אהוד בנאי הלחין ושר שיר אהבה לאישה שהיא אדמה, ואדמה שהיא אישה, כפי שהוא, אהוד, ניסח. אחד הלחנים היפים באסופה. בנאי  שר בטון עצוב ועם זאת מתכוון ומלא חמלה "אל בין זרועותיך אפקיד את חולשתי/ לא תבגדי/ לא תאבדי דבר/ ועם גופי אטמון בך את נפשי/ אהבתי איתך אני חופשי".
ברי סחרוף מנסה לגעת במהות הקשר של אדם-אדמה-בורא עולם (השיר "אדם"). המוסיקה צבועה בגוון הרוק המזרחי שלו, הטון נמוך מאוד – אולי כדי לגעת במהות האדמה. מעבר גיטרות חשמליות טוען במתח נפלא.
מיכה שטרית הגיע מצניעות אמיתית, כשהוא הלחין ושר את "כמו אלה" – מתיאורי הטבע של הרב: "במורד נחל דבורה משני צידי מפל המים". שיר על אלון ואלה  ש"נאחזים בקיר נטוי/ תלויים בנס ובסלע". מהשירים היותר פואטיים של הרב, ששטרית הלחין ברגישות מלאת כוונה בהפקה מוסיקלית (גיל סמטנה) שטוענת במתח דק.
מיוחד הוא "האחר" שהלחין ושר חגי הלברטל, חתנו של הרב. שיר על ה"אחר" שבו שמעניק לו   חופש מעצמו. מצד אחד "הגיהנום שלי", מצד אחר – "המקלט היחיד מן הגיהנום שלי". גם כאן שולט טון של עצבות ענווה אמיתית.
קובי אוז  שר-לוחש-משתעשע עם  משפט כמו "חביבי חבבני ביסורים חביבים". זה כמעט נטול מנגינה, עטוף באלקטרוניקה קרה וברוק עוצמתי. מנטרה מוסיקלית מאוד חריגה באסופה.
אריאל הורוביץ הלחין "דין וחשבון על השיגעון", שיר שמבטא הדו-קוטביות, שהייתה גלומה ברב, שנוגעת בחולשותיו הנפשיות של האדם: "זה נוח לשכוח/ לאור  יום את השיגעון של הלילה" ו"רק בתוך השיגעון של הלילה צפון/ השלם/ שאינו ניתן לחלוקה/ כולו שלך/ זה הפיתוי הקדמון להיות כאלוקים". השירה והמוסיקה אינם משדרים אי-שפיות כלל עיקר, מושרים במנגינה ובטון טעוני כוונה שבלב.
תרצו, המשך ל"פרומן" – השיר של הורוביץ באלבום "הגיבורים שלי": "יש משורר אחד קבצן שאוסף חסדים בעולם/ הוא מעביר אותם דרך השיר אל המכשף האלכימאי/ והמכשף היושב על ענן רוקם מהם את רצף הזמן/ כך שהזמן הקצוב לכולם תלוי במידת חסדים בעולם/ זה לא הגיוני – מישהו צעק בדיוק – הרב צחק/ שיגעון – יש סוד בשיגעון! מנחם פרומן – הצחוק שלך המשוגע/ כמעט שהדביק גם את אחמד יאסין אויבנו המושבע/ נפגשת איתו והתפללתם יחד/ אבל הוא לא רצה לחלום על ארץ שלום/ נגן איזה שיר אומר לי הרב אתה המשורר הקבצן עכשיו/ עוצם את עיניי מתמכר לצלילים – מולי על הדשא בסנדלים/ בחורות לבושות נונשלנט חיילים בחופשת השבת/ אומר לעצמי תוך כדי שיר, לו רק נראתה כך כיכר בכל עיר/ עם דף הלימוד העובר בין כולם כמו ג'וינט שגולגל בו סוד מעולם אחר/ שיגעון – יש סוד בשיגעון/ חלום – על ארץ שלום/ פרומן – מנחם פרומן"
המסע של הרב פרומן מסתיים במחיאות כפיים קצובות. הוא  דחס את תפיסת חייו לתוך התנועה הפשוטה של מחיאת כפיים – בצליל  הפשוט הזה, הכניס את העולמות המנוגדים של שמאל וימין לתוך שיתוף פעולה וסנכרון.  ידיים שהן המשדר של הלב, מאפשרות להשמיע את קצב פעימותיו. גם האסופה הזו מצליחה לשדר אותן – מליבו של הרב, דרך הלבבות של מלחיניו ומבצעיו, נותנת כנפיים לשיריו. מחיאות כפיים. סטנדינג אוביישן.

שירים ומבצעים: שלמה גרוניך – חופש עד הקצה, אדיר בכר – שיר מחאה, ארז לב ארי – הרכן ראש, אהוד בנאי – אהבתיך, ברי סחרוף – אדם, מיכה שטרית – כמו אלה, חגי הלברטל – האחר, קובי אוז – מילים להתמודד, מרדכי יצהר – יראת שמיים, יוסי סווייד – הלילה חלמתי חלום, אריאל הורוביץ – דין וחשבון על השיגעון, המדרגות – אם יוכה הזית. קטע נוסף:  כפיים עם הרב מנחם פרומן.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן