הסיפור של רועי ניצני הוא סיפורם של  יוצרים רבים, שנאבקים בעצמם, גם בסביבה לא מפרגנת. הלחימה לעיתים מסתיימת במפח. השאלה היא כמה אתה מאמין בדרכך, גם אם הבערה הפנימית לעיתים דועכת, ואתה חש סחוט, מאבד סבלנות, מרגיש גמור.
ה"לא מתעייף" של רועי ניצני מכיל סיפור כמעט נדוש של מסלול מייגע, לעיתים מייאש. אנחת הרווחה בסיומו (שנראית ונשמעת בקליפ) מעידה כי ניצח, והשיר הזה מוגש כעדות משכנעת לעיקשות והדבקות  באמת שלך.
ניצני מתחיל אמוציונאלי בשיא המנעד, ואז מוריד למהלך היפ הופ סיפורי, שעוקב אחרי דרכו חסרת המנוחה. המוסיקה היא תרשים תחושתי שממחיש את תהליך מוזיקלי שמעניק לשיר תנועתיות בונה. טון השירה משדר אמת חיים. החיבור בין פופ להיפ הופ אינהרנטי כולל הניונאס התפילתי – יהודי שמרגיש חלק מהמסע ומשובץ נפלא. שיר מסע נפשי שמכיל את התשוקה, את העימותים, את הנחישות ברמת אמינות גבוהה, במוסיקה שמכילה את עומק החוויה.

החלום הזה בוער בי כבר שנים/ לרוב הוא מחמם אבל שורף גם לפעמים
לא פעם הוא עזב אותי עם אפס הסברים/ אבל בסוף תמיד חוזרים
אני חיפשתי וחיפשתי אחריו/ כמו טייס אבוד בלב שמיים בלי כוכב
זחלתי על הבטן גם נפלתי על הגב/ וזה מה שמרים אותי
אני שחיתי ושחיתי עד היבשה/ מול הפיתויים תמיד בוחר בדרך הקשה
מסתכלים עליי חושבים שאין לי שום בושה/ האמת פשוט נמאס לי כבר ללבוש ת'מסיכה

אני לא מתעייף, לא מתעייף/ הולך בלילות בלי מנוחה/ חייב לטפס, אסור לפספס
עכשיו זה עכשיו אני מרגיש את זה בא/ אני לא מתעייף

הם אמרו שלא כדאי לי להמשיך/ שזה לא יסתדר ובשביל מה אתה צריך
אבל אבא שלי מלך ואני בכלל נסיך/ ואני לא מרגיש בכלל את הצורך להסביר
הייתי בעמוק של העמוק של התחתית/ שוקע במצולות ולא רואה את הקרקעית
ונגמר לי החמצן/ ואז הבנתי שלכל זה יש תכלית

אני לא מתעייף, לא מתעייף/ הולך בלילות בלי מנוחה/ חייב לטפס, אסור לפספס
עכשיו זה עכשיו אני מרגיש את זה בא
אני לא מתעייף/ אני לא מתעייף, לא מתעייף/ הולך בלילות בלי מנוחה
אסור לפספס, חייב לטפס/ עכשיו זה עכשיו זה עכשיו זה עכשיו זה עכשיו