מי? אלון לוטרינגר? שאל מי ששאל. נדמה לי שהשאלה לא לגמרי בלתי מוצדקת. שני אלבומים מצויינים שלו "ביער של טורקיז אפור" (2012) ולאחרונה – Ground מעידים על תגלית של ממש. עדיין – לוטרינגר מוכר יותר כמעבד וכמפיק פחות כפרפורמר. סיקרן אותי המעבר מהאלבום האחרון שכולו אנגלית לבמה. נכון: הבחור בא לעבודה, אינו מקרין כריזמה, אבל מרגע ששומעים קול ומוזיקה – אין צורך באלמנטים שאינם קשורים לענין.
ההופעה בפסטיבל הפסנתר באולם קאופמן היתה יותר מאשר אישור למה ששמעתי באלבום האחרון. כתבתי בביקורת שלוטרינגר הוא סוג של זיקית מוזיקלית ללא חוט שדרה סגנוני מוגדר, קליידוסקופ מהרמוניות בי ג’יז, ביטלס ועד פרינס. אינדי, ארט רוק, אר-אנ-בי, בריאן אינו וכמובן המשפיע הגדול עליו דיויד בואי, שלו הקדיש שיר בסיום. כמו שהיוצר הזה הוא מולטי אינסטרומנטליסט, הוא רב-סגנוני, ועם זאת שומר על ייחוד כמעט בכל שיר. כשלוטרינגר בחר לעשות קאבר ל – Wuthering Heights של קייט בוש – הוא בחר בחירה מדמו. קולו רב גוני משדר עוצמה פנימית המתורגמת לקול תחושתי יפהפה. מבין שני השירים בעברית בלט "כל השערים": "שוכנת בי מחכה/ וצפה כשבא הלילה עלי/ בחלום מתשוקה את בוערת זקוקה/ בחרת בי עוד כשהיית ילדה/ ונשארת בי כמו אדמה רטובה/ הזנתי אותך ואהבתי שאת בי לכודה". מנגינה יפת צליל , תחושת האווירה הקודרת עוברת.
ההרכב שלצידו סייע במינונים נכונים לשדר את המוסיקה הפנימית שלו, את קו האווירה שנשמע פסקול קוהרנטי לאורך הערב למרות השוני הסגנוני בין השירים, ועם זאת פה ושם – לא תמיד העיבודים העצימו את השירים. בסולו הסיום, בשיר David Bowie, למשל, הייתי מוסיף צליל מיתרים. לוטרינגר מתחיל לרוץ עם המופע. הוא זקוק ללא ספק לשעות במה כדי שהמופע "ישב" טוב יותר, יוציא ממנו יותר עוצמה ונוכחות מו וגם חיבור יותר אפקטיבי לנגנים.
אלון לוטרינגר – שירה, בס, פסנתר וגיטרה, עוזי 'רמירז' פיינרמן – גיטרות, עומר שונברגר – גיטרות, דני עבר הדני – קלידים, יובל גרעין – תופים, כלי הקשה
ביקורת האלבום Ground
ביקורת האלבום ביער של טורקיז אפור
צילום: מרגלית חרסונסקי
Sweet Wind
Sweet New
Alone
The Maze
Gone
Wuthering Heights
Arrow & Bow
רק לא עוד
Your Touch
All In
כל השערים
david Bowie
Alone
The Maze
Wuthering Heighs
Arrow & Bow
All In
David Bowie
