להקת תמוז עלתה מן האוב 40 שנה אחרי ששמעתי את ההופעה האחרונה של ההרכב בצוותא ת"א. שיר חדש? אלבום חדש? חס וחלילה. כששלום חנוך ניגן שיר אחד בלבד מאלבומו החדש "זום" בחלק הראשון של המופע הכפול, יכולת להבין כי גם הקהל אינו מעוניין בשירים חדשים. לא בטוח, שהוא (הקהל) נתן דעתו על כך, שתמוז חיה תקופת זמן קצרה מאוד, וכי הנפשות הפועלות בה הבינו מהר כי לא נועדו זו לזו. כאפיזודה – תמוז הייתה אחת התחנות החשובות בהתפתחות הרוק המקומי. תחנה בלבד. לא להקת הרוק האולטימטיבית.
אנחנו בלייב פארק ראשון לציון, דקות אחדות אחרי ששלום חנוך סיים את חלקו בערב. לבמה עולה ההרכב ששרד בימים ההם זמן קצר והוציא אלבום בודד, שהתבסס ברובו על חידושים לשירים ישנים. שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר, איתן גדרון ומאיר ישראל מתבססים כמובן על הילת העבר. ברוק – ה"מיתולוגי" הזה עובד. ארבעים שנה אחרי ההתפרקות (1976) עולים כל החברים לשיר את שירי האלבום ההוא. אני יכול לתת תשובה אחת לסיבת ההתכנסות, והיא אינה יצירתית: הפרחת בלון ניסוי כדי לבחון, האם יש מקום לערב שני ושלישי או במילים פשוטות – שיקול כלכלי גרידא. אם דרישת הקהל תלחץ אותנו לקיר אז "ניכנע", אמר שלום במסיבת העיתונאים לקראת ההופעה.
"תמוז" עלתה לבמה בלי חידושים והתחדשות. סוג של קידום של ההופעה של שלום, ממש כמו שהיא עשתה את המחווה הזו ליהודה עדר, עם יציאת האלבום שלו. פתאום מישהו קלט את דרישת הקהל. הקהל קונה כרטיסים בשביל לראות אגדות. מבחינה זו, הילת העבר מנצחת. ארבעה עשר אלף איש, שחלקם חשו על סף סיוט בחניה וביציאה מפארק ראשון, הגיעו כדי לקבל את השירים המוכרים ולהתרפק על הילת העבר.
אם נוסטלגיית רוק – אז בטח ההרכב הזה, ולא מפני שמדובר בלהקה מגובשת, אלא משום ששלום חנוך בן השבעים ואריאל זילבר בן השבעים ושלוש הסכימו לשיר ולנגן יחד על במה אחת. זה כשלעצמו משהו מונומנטאלי. שניהם מבינים את נפש הקהל. אם מדובר בהצדעה לנכסי הרוק הישראלי, אין ספק שהאירוע הזה היה מרשים, ומי שיטען כי תמוז 2016 מנגנת טוב יותר מאשר תמוז מודל 1976 – לא אתעמת איתו. זה היה ערב מושקע מאוד, מלהיב באנרגיות שזרמו מהבמה, מרהיב בטכנולוגיות וידאו ובתאורה מתוחכמת. עם זאת התחושה היא שזה צריך להישאר אירוע חד פעמי, כי בסופו של דבר לא מדובר בלהקות כמו תיסלם ומשינה, שבנו קריירה מהקאמבקים שלהם. כאירוע חד פעמי – זו הייתה הפקה שהחזירה את תמוז בגדול.
שלום חנוך – גיטרה אקוסטית, שירה אריאל זילבר – פסנתר חשמלי, שירה, יהודה עדר – גיטרה חשמלית, שירה, איתן גדרון – בס, מאיר ישראל – כלי הקשה ותופים.
שירים: מה שיותר עמוק, הולך בטל, לא יודע איך לומר לך, יואל משה סלומון, פנס הרחוב, שחק אותה, לא יכול לישון עכשיו, אגדה יפנית, שבועיים בעיר זרה, תפסתי ראש על הבר, בטי בם, אהבה שקטה, ככה את רצית אותי, סוף עונת התפוזים.
תמוז – סוף עונת התפוזים – האלבום
צילום מרגלית חרסונסקי
וידיאו: שלום חנוך ו"תמוז" – קטעים מההופעה
תגובה אחת
היה מופע מדהים, זורם, כיפי, נוסטלגי במובן הטוב של המילה, מרגש, חם והכי נכון שאפשר. שלום גדול מהעולם כולו (אז והיום), תמוז אדירים (אז והיום).
אם עיריית ראשל"צ היתה משכילה גם לדאוג לדרכי גישה נוחות לאירוע, מבלי שאנשים יאלצו להשתרך בפקקים שאין להם סוף (בהלוך ובחזור), אזי היה אפשר לומר שהיה מושלם בכל מובן ושום דבר לא היה מעיב על הצלחת האירוע (אבל זה כבר לא קשור לביקורת על המופע עצמו).