מה היא אמרה? שהוא יבוא "לייבש לה את הדמעות". נו באמת, כמה אפשר לשחוק את השחוק. לורן פלד מאמץ בקלות את הקיטש לחיקו. עוד שיר על משבר יחסים,  שתיקות ועזיבות. היא "חולת געגועים"  ואין שום תרופות. מפרסמת פוסט על אנשים ועל פרידה. כל החברים שאלו עליה. בסדנא ליצירת שירים מולחנים, הייתי שואל אם יש מצב לכתוב משהו מקורי יותר.
ללורן פלד אין כנראה דרישות טקסטואליות גבוהות, אבל יש לו כישרון ליייצר את המלו-מלנכולי הזה, בקול סול לייט, שמשדר כביכול דרמה אישית, עובר בקלות לדאנס מזיז. אין כאן דרמה אותנטית. יש כאן שיר בעל זרימה טובה, שנועד לייצר עוד להיט מהאולפן המיינסטרימי של לורן פלד. עם להיטים אין לי ויכוח. גם השיר הזה מדלג על רף אומנותי נמוך ללא בעיות. התחושה  היא שפלד יצטרך להעלות את הרף כדי להגיע לשירים יותר ייחודיים-מקוריים. זה לא קורה כאן.

וכששאלת אותי על אושר והתחלת פתאום לבכות/ עניתי לך עזבי את המילים הארוכות
החיים הם לא בית ספר, העולם הוא לא כיתה/ ביום כזה יפה בואי נצא מהמיטה
שלושה ימים אחרי, הכנסת הכול לארגזים/ אמרת זה לא קורה אנחנו סתם מבזבזים
את השנים הכי יפות על זיקוקים ועל שריפות/ אני חולת געגועים ואין לי שום תרופות
וכשכל החברים שאלו אותי עלייך / עניתי שהלכת לחפש קצת את עצמך, את עצמך
לא הבנתי עד עכשיו אם את אוהבת אותי עדיין/ אז שתקתי שעתיים לא רציתי ללכלך, ללכלך
ואני לא בונה עלייך, לא בונה עלייך/ כי זה בא והולך, בא והולך, בא והולך
מה נשאר לי בינתיים, מה נשאר לי בינתיים/ רק ללכת ממך, ללכת ממך, ללכת ממך
ואז פתאום הגיע חושך והרגשת קצת בודדה/ פרסמת בלילה פוסט על אנשים ועל פרידה
ואמרת לי שאבוא כבר ליבש לך את הדמעות/ ביום כזה יפה, בואי נשכח מטעויות
שלושה ימים אחרי, אמרת אנחנו לא זזים/ תראה זה לא קורה, אנחנו סתם מבזבזים
את השנים הכי יפות על זיקוקים ועל שריפות/ אני חולת געגועים ואין לי שום תרופות