כתיבה בצמדים קבועים היא תופעה מוכרת בפופ ובמוסיקה הקלה. יש שזיהו "נוסחה" אפקטיבית ביצירת שירים, וכשהיא מצליחה – אינם מחליפים "הרכב מנצח". זה מה שמסתמן אצל נעם חורב (מילים) ולורן פלד (לחנים, עיבודים), שכתבו שירים לזמרים שונים (ריטה, נופר סלמאן, אריק סיני, שלומי שבת, אדם). הפעם שינוי: לורן פלד – בעמדת הזמר לקראת אלבום חדש משלו. השיר – על אהבה נכזבת. מאז שעזבה אותו והתאהבה במישהו אחר, ספר 42 יום, אבל הוא משחק אותה כאילו לא ספר. האגו שלו לא נותן לו להודות. הוא פונה אליה ב"תגידי לי" וכו' השיר שלה עוד מתנגן, הלב בוער, והיא לבטח חסרה. מסוג הטקסטים השבלוניים, הכי שטוחים והכי לא מענייינים. האם המוסיקה והביצוע יצילו? הטון המחוספס המלנכולי משדר בכל זאת משהו אמין במנגינה נוגה, בקצב מיד טמפו, ובסך הכל מצליח לבטא משהו מתחושת לב אותנטית.  פלד נמצא חזק בתוך הסיטואציה. הוא הצליח למלא את השיר בתוכן אמוציונאלי משכנע, שמזכיר זמרי שנסון (צרפתיים) מהשורה הראשונה.

42 יום מאז שאת עזבת/ מאז שהתאהבת במישהו אחר
42 יום מאז שאת לא שבת/ אבל תגידי, מי סופר?
המעיל שלך נשאר תלוי על הקולב/ את לא צריכה אותו עכשיו, לא קר לך כבר יותר
פעם עוד אהבנו עד שזה כאב/ אבל תגידי, מי זוכר?
אל תחזרי, אל תחזרי עכשיו/ לכי לחיים שלך, לכי אליו
אל תבואי לבקש פתאום סליחה/ גם ככה זה קשה מדי כשאת בוכה
42 יום הלב שלי בוער/ אבל מי סופר?
אפס הודעות מאז שאת המשכת/ מאז שאת חתכת והשארת אותי חסר
אפס הודעות מאז שאת ברחת/ אבל תגידי, מי סופר?
השיר שלך עוד מתנגן לי בורידים/ הוא מעיר את השדים כשהלילה לא עובר
אומרים שאז אהבנו כמו ילדים/ אבל תגידי, מי אומר?
אל תחזרי, אל תחזרי עכשיו/ לכי לחיים שלך, לכי אליו
אל תבואי לבקש פתאום סליחה/ גם ככה זה קשה מדי כשאת שמחה
42 יום הלב שלי בוער/ אבל מי סופר?
42 יום מאז שאת עזבת/ מאז שהתאהבת במישהו אחר

קליפ ארט דיירקטור: אלון שפרנסקי תסריט, בימוי, צילום ועריכה: גרג קוטלר, אנדי אבזאך – קאזה פילמס