ב"מה יפים הלילות בכנען" (*), שיר אהבה של יצחק כצנלסון, נכס צאן ברזל של הזמר הישראלי, שומעים את שירת הדממה ואת יללת התנים הנוגה. ליאור נרקיס עושה שימוש בחלקו הראשון של השיר כדי להפוך את הדממה למסיבת יציאה מהקורונה. המשך – בידיים, ברגליים. אלקטרו דאנס. אורות מתחלפים. תחזיקו חזק ממטולה עד אילת. חזרנו לחיים. גן החיות נפתח מחדש.
נרקיס הוא מהזמרים ה"מזרחיים" שבנה קריירה על שירי חפלה מרקידים להמונים. מבחינתו החיים זה שמח. הלילות בכנען – מסיבות וחתונות. זה לא סתם ריקודים, אלא "גן חיות" – חוגגים באיבוד עשתונות.
לא. ליאור נרקיס לא התכוון בדימוי "גן חיות" לתופעה חברתית שלילית, אלא לטירוף שדוחף את החוגגים לאקסטזה. כולם חזרו לחיות אומר – פתחנו פה גן חיות, כלומר חוגגים בטירוף. נרקיס כמובן לא חשב על המשמעות האנוושית של המושג – חברה שמאוכלסת אנשים המתנהגים כחיות אדם. ליאור נרקיס לא היה מעולם בתחום של ביקורת חברתית. הוא ממשיך לחגוג, והדאנס הזה הוא קומבינה של התפרצות אקסטזית שבה הקצב האלקטרוני בהפקת סאונד מתועל למקום הזה – לרחבת המועדון, לראש החוגג, לא לתיאור חברה בהידרדרות. מה קרה ללילות היפים בכנען? אמאלה הם הפכו לגן חיות.
*** "מה יפים הלילות בכנען" הוא דוגמה מובהקת להשפעה של תרבות הזמרה הערבית על הזמר העברי: לחנו מבוסס על לחן של שיר אהבה ערבי; הוא מזומר בפי שני סולנים השרים לסירוגין עם מענה של הקהל בפזמון; לבתים שחיבר קצנלסון נוספו עשרות בתים מאולתרים.
ליאור נרקיס גן חיות
מה יפים הלילות בתל אביב/ מה יפים הלילות בחיפה והקריות/ מה יפים הלילות באילת ובמסיבות/ ובחתונות/ אמאלה זה גן חיות
זה גן חיות , אמאלה זה גן חיות
כולם פה נהנים/ יש פה אווירה של עד הבוקר/ עפים ישר ולא נוחתים/ אז בוא נחזיק חזק/ אם לא נחזיק עוד נשלם ביוקר/ הלילה כולם ינשופים
ממטולה עד אילת/ עשינו פה סלט, כולם חזרו פתאום לחיות/ אין אחד שלא שמע/ חזרנו לתקופה/ פתחנו פה גם גן חיות
"אפשר לפתוח ערב?"/ מה יפים הלילות/ על הבר תכינו מפיות
