ליבי רן שר על משבר בינו ובינה. מה שהיא לחשה, מה שקרה בהמשך. התחושה שמשהו בה נשבר. יש בשיר מינונים של מילים נדושות: גשם שוטף. דמעות. הסוף ההתחלה. "לא נשאר בגוף אוויר". אולי מאמץ נוסף יעזור. לא ייכנס לתוכנית הלימודים של שירים מהדור החדש. יותר פרוזה מאשר שיר. המוסיקה – גם כאן אין בשורות למי שמחפש את הדבר הבא. אפרוריות על פני השטח, טון מלנכולי מאומץ, עיטורים אלקטרוניים, נגיעות ים תיכוניות. ליבי רן מנסה לשדר מצוקה הנוגעת למשבר, אבל אין בשיר התפתחות מוסיקלית כזו – שתהפוך הנרטיב לדרמה מפעימה.
במאי קליפ: לי בירן ריקוד,משחק וכוריאוגרפיה: ליהיא פרויד
כבר מאוחר אולי תיקח אותי הביתה לחשת לי/ לחשת לי
עלינו על מונית בחוץ אורות של לילה/ מתח באוויר
היתה תחושה שמשהו בך נשבר/ קיוויתי שזה עוד לא מאוחר
לפתוח לדבר/ ואם צריך אפילו אתאמץ יותר
אמרת שלא מצאת בלב מילה/ רואים ת׳סוף מרגיש ת׳התחלה
עכשיו אני יודע איך זה פוגע/ כשלא נשאר בגוף אוויר
בגשם השוטף עמדתי לא זזתי קפאתי/ קפאתי
עם השרוול שלך ניגבת את העיניים/ בינינו יש כבר קיר
היתה תחושה שמשהו בך נשבר/ קיוויתי שזה עוד לא מאוחר
לפתוח לדבר/ אם צריך אפילו אתאמץ יותר
אמרת שלא מצאת בלב מילה/ רואים ת׳סוף מרגיש ת׳התחלה
עכשיו אני יודע איך זה פוגע/ כשלא נשאר בגוף אוויר
