תמר אייזנמן - לימבו

לימבו

תמר אייזנמן

אן.אם.סי
4.5/5

מי ששמע אותה באנגלית, באחד מאלבומיה – Gymnasium או  Time For Creation או בהופעותיה, שמע זמרת שנולדה לרוק ובאנגלית. מוסיקלית מאוד, סינגר-סונגרייטר אותנטית, פרפורמרית – החל מאחיזת הגיטרה ועד האנרגיות הטבעיות שפורצות ממנה, מחברת נפלא בין הגיטריסטית למלחינה, המעבדת והמפיקה שבה.
"לימבו" הוא תקליט שכולו – עברית. שפה היא חלק בלתי נפרד מהנרטיב שלך. החלפת שפה במוסיקה עלולה להיות קריטית.  אייזנמן יצאה למסע הזה מתוך ביטחון, שהיא עושה את המעשה הנכון בזמן הנכון. המעבר מאנגלית לעברית הוא תהליך לא פשוט, כמעט מטמורפוזה, גם הימור, במיוחד למי שאנגלית היא שפתה הרוקנרולית. בשיר "כלום לא", תמר עוסקת במצוקה הזו במעין חשבון נפש. תלויה בין ארץ לארץ ובין שתי שפות. מעין שיחה-מאבק בינה לבין עצמה. מצד אחד – הרציונל של מה את לחוצה כל כך. נסי פחות לדאוג. ושב מצד אחר – הכאב האמתי שהוא מהות היצירה. הפחד לשכוח להרגיש, גם המודעות לכך שהזמן שלנו קצר, ושבזמן הזה המהות שלך כיוצר היא – שאסור לך להפסיק להרגיש. אייזנמן משכנעת את עצמה, שכלום לא יעצור אותה.
הבשורה: הגם שאנגלית נשמעת מגרשה הטבעי. בטונים, בהבעה – אייזנמן בעברית לא שכחה להרגיש.
צליל יפה של גיטרת סלייד מלווה את המונולוג של "לא נכנעת" "יש לי מרחב/ אני לא טועה/ אלף גלים אני לא אטבע/ אני צורה בתוך צורה לא משתנה/ נשרפת מבפנים לא מתכלה/ גם אם החבל על הצוואר/ אני לא נכנעת". תמר אייזנמן שרה את השיר כמעט ללא דרמה. אפילו בזחיחות. זו היא. אני מאמין לה. זה הקברט שלה. אין כאן פוזה.
צליל גיטרה א-לה אריק קלפטון מעטר את "ממשיכה" – שיר על יחסים ברטרוספקטיבה. אהבה, אכזבה, געגועים, ויציאה לדרך חדשה. הטיפול המוסיקלי בטקסט מיוחד. "עד שעזב לי את היד זו שניגנה שיר אהבה"  – מושר במרווחים מיוחדים. הדו-שיח עם החשמלית (גיבסון) מעניק זרימה אפקטיבית לשיר. מנגינה-הרמוניה שמקדמים את הנרטיב, שיש בו יותר התפכחות מאשר התרפקות נוסטלגית.
ב"רצה", תמר אייזנמן משרטטת תמונת מעקב של בחורה אחרי בחורה שאינה רואה אותה, למרות המאמצים. השיר מתמקד בעולמה של העוקבת- בעקשנות ובנחרצות המדבקת שלה. יש בשיר חמלה רבה לדברים המופרעים שאפשר לעשות כשמתאהבים התאהבות מטאורית. המוסיקה מינורית, הפקה אקוסטית כדי להבליט את הנרטיב, מעין הסתפקות במועט. ההבעה אפופת צער, קול שבור מעט, מאופקת, לא דרמטי. הזעקה מגיעה מבפנים. גם כאשר מצטרפים כלים אלקטרוניים, סולו חשמלית, ממשיכה תמר לשלוט ברגשותיה. הצער אינו מוחצן, אבל הוא קיים בגדול, מה שמעניק יתר אמינות.
ב"אראה לך אותי", זוהי אייזנמן החותרת לפואטיקה צרופה של מילה ולחן, נמצאת עמוק בתוך הפרק ה"עברי" שלה – "אם תראה אותי פתאום/ אני אקפא מגעגוע/ רק יודעת לאהוב/ מרחוק ובלי לנגוע". המוסיקה היא פולק אקוסטי למהדרין (עם קישוט של סיטאר), שבא לשרת את התחושה. מינימליזם של קול שברירי שמשרטט במדויק את הרגשות.
בין סדקי הלבד, יש עוד זכר להתרגשות, שרה אייזנמן ב"תם",  אבל צריכים להודות שמשהו נגמר. The Thrill Is Gone. כדי לשיר, שהריגוש כבר אינו גר כאן, קיבלה אייזנמן חיזוקים מרונה קינן. נצא איתן למסע פרידה בין שתי אהובות בלילה של וידוי, בסלואו סגנון שנות השישים, מצליחות לכשף בנוסחאות הריגוש של פעם, בנוסח ה – I Put A Spell On You  הזה, בקו הבס, בסולו הגיטרה הטיפוסי, הישן הזה שיש בו בלוז ורוק שנות הששים, מאחדת כוחות כדי להבהיר, שהצליל של אז אולי כבר תם, אבל עדיין משמש בסיס לריגוש מחודש. והלב? הלב עוד נפתח. למרות שהמוסיקה היא רוק-בלוז, העברית אינה נבהלת. היא משתתפת בצערן במחווה הניאו-בלוזית הזו לנכסי המוסיקה של פעם.
המעבר לעברית מגיע עד ניסיון להתמודד עם שירה של ממש. מערכת היחסים המואנשת לדו-שיח בין הגוף לנפש בשיר "רגע לפני אחרון" של דוד אבידן מקבלת זווית קצבית  משעשעת משהו בקול השברירי של אייזנמן. זוהי עוד התנסות אמיצה שלה באלבום הזה
נכון, היא אינה אותה הרוקרית שהכרתם  באלבומיה הקודמים. היא מחזיקה בדרכון מוסיקלי נוסף, אבל עדיין – אותה תמר אייזנמן  שהמעבר לעברית הגיע ממקום של כנות ואותנטיות  ממש כפי שהיא ששמענו אצלה באנגלית.

שירים: לימבו, כלום לא, איפה היא, רצה, כל בוקר, להישאר או ללכת, לא נכנעת, תם – עם רונה קינן, ממשיכה, אראה לך אותי, רגע לפני האחרון

עיבודים והפקה מוסיקלית: תמר אייזנמן

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן