לירן דנינו שר בלשון נקבה את מה שעל ליבה של האהובה. משקיע רגש – כאילו ליבה וליבו שווים. אני מחפש תובנה: מה מביא גבר לשיר אישה במיוחד אחרי שנטש אותה? גם אם ללירן דנינו יש הסברים – עדיין מאבד אמינות. ההגיון: תן לרגש לרוץ לפניך, שחק אותה מלנכולי מתבכיין, ואז תוכל למכור גם גם וידוי של אישה מפיך.
המוסיקה  מובילה מבחינתו של דנינו לאזור הנוחות שלו, מה שאומר: נשאר סגור הרמטית בתוך הקופסה שלו. 
לירן דנינו משחרר אמוציות בסלסול קל.  לוחץ ולוחץ כדי לנסות לשכנע שזה בעצמותיו. עצמותי נשארו נטולות, גם עורי נותר חלק. אילו היה שר בעצמו כמי ששר לאהובתו – את יודעת שהתשוקה היא סם, איפה תמצאי עוד אחד כמוני, שיבין את השריטות שיש לך בראש וכו' – מד האמינות היה קופץ ומאפשר לי להשתתף בצערו. הבעיה היא גם שהקול הסנטימנטלי הנרגש המעט מאונפף של דנינו מתחיל כבר להישמע מניפולציה על הנושא.

ידענו טעם של אהבה כמו פעם/ עכשיו הכל נראה רחוק כמו תקופה אחרת
כבר לא זוכרת / איך אתה היית אז קורא לי כשרצית להצחיק אותי
אתה יודע שהתשוקה כמו סם/ כשאין אותך פתאום בלילה אז אני רועדת
ומחכה שכבר תגיע להרגיע אותי
לפעמים מחייכת כשאני שוב נזכרת / איך עשית הכל רק בשבילי
גם אם אני עוד אוהבת אתה חי בסרט/ שתצליח להחזיר אותי
איפה עוד תמצא אחת כמוני שתבין אותך/ את השריטות והשטויות שיש בראש שלך
איפה עוד אמצא אחד כמוך שמבין אותי
אז לך כבר תחפש את עצמך עם השירים שלך/ ותנגן את הסיפור שלי לכל אחת שעוברת בסביבה
אחת כמוני לא תמצא
איך לא דיברנו חודש ושבוע/ מול ים רגוע שוב בלב גלים של געגוע
ועוד מעט זה כבר חודשיים ויומיים/ שהלכת למקום אחר אבל מי סופר
לפעמים מחייכת כשאני שוב נזכרת / איך עשית הכל רק בשבילי
גם אם אני עוד אוהבת אתה חי בסרט/ שתצליח להחזיר אותי
איפה עוד תמצא אחת כמוני שתבין אותך/ את השריטות והשטויות שיש בראש שלך
איפה עוד אמצא אחד כמוך שמבין אותי