מאור אלוש מתחיל שיר כמו התחלה של הרצאה – הכי פרוזאי: "החיים לא מתגלגלים לפי נוסחה". (מדויק יותר תחבירית "החיים מתגלגלים לא לפי נוסחה") ההמשך הוא כל מה שהוא רוצה לומר לנו על החיים: מוטב שתפצח גרעינים ותתפוס ראש קטן, כי את קוד החיים אין לך סיכוי לפצח, או: חדל לחפור ולבזבז על העצב את הזמן. אתה חושב שאתה גאון/ חכם אבל אתה לא. בוא תתנחם בכך, שאתה לא, ואז העצב יהיה נוח יותר או יעלם.
השיר משמש כלי שכנוע עצמי או תרגיל בלהפוך את הביאוס ליותר נוח, להשתחרר מקונפליקטים, להרים את המורל. מאור אלוש שר את התובנה במהלך מלודי פשוט, בחספוס לא אטרקטיבי, תחילה בטון עצוב נוגה, ואז מעלה הילוך בשירה יותר בטוחה ומאוששת, ולקראת סיום כבר עולה על נתיב פופ נגיש, כשלקול הבודד מצטרפים קולות שהופכים את הנרטיב החוזר ("למה לבזבז וכו') לשירת רבים המנונית. השיר הזה מכיל את העצב והנחמה גם יחד, מעין אמביוולנטיות מיוחדת במינה.
החיים לא מתגלגלים לפי נוסחה/ אצלנו במשפחה בכל סוף ארוחה
מפצחים גרעינים כי את הקוד של החיים אי אפשר/ תמיד יש ׳אם׳ שלא רואים
מאחורי כל משוגע מסתתר גאון/ מאחורי כל גאון יש ילד
שרוצה לחזור לתיכון ולבלות עם חברים/ טכנולוגיה שהלכה ונשחקה עם השנים
כל יום יכול להיות היום האחרון שלנו כאן/ אז למה לבזבז על העצב את הזמן
כל כמה זמן אני חושב שהבנתי הכל/ חכם ומיוחד ואני יודע לאהוב
ומול מפולת שלגים הדרכים חסומות/ אין מלאכים, אין שדים, רק חיה שיודעת לחיות
כל יום יכול להיות היום האחרון שלנו כאן/ אז למה לבזבז על העצב את הזמן
