מיקה קרני -לצעוק בשקט

לצעוק בשקט

מיקה קרני

עננה
4/5

מיקה קרני  מבקשת שביל. שיתנו לה שביל. מחפשת נקודת התחלה חדשה. בשיר הפותח המילה "שביל" חוזרת לעייפה 5 פעמים, אבל זה, מן הסתם, מפני שקרני בחרה להדגיש משאלת השביל הקטן לעומת הדרך הגדולה. כמו השביל גם העפיפון – יסוד החופש הטמון בו מוגבל (לעומת ציפור, למשל), והיא תסתפק בהגשמת שאיפות קטנות, ארציות. אין כאן ממש שאיפה לפריצת גבולות, כי החיים מציבים גבולות. המדבר, ההר, הנהר, הרוח הם המכשולים שבתודעה – לא בהכרח בחיים עצמם, והכוונה היא – להתגבר עליהם.
צליל גיטרה אקוסטית מכין את הקרקע להבעת המשאלה. הצלילים נוגים, מזוככים, ההבעה רגועה, הטון נינוח. המנגינה אינה "דוחפת" את השיר עד כדי כך שנפזמה כלהיט. זו אינה מנגינה מפילה. מיקה קרני שרה את השיר כשיר ילדים לנפש תמה, והוא אכן נשמע כמו ניסיון להתחלה חדשה.
התחלה חדשה, כי שירי האלבום מדברים על ימים של סוף מר. "ידעתי שאיך שיגיע החורף/ זה יבעט בי מבעד לשמשת החלון", היא שרה את הטראומה מייסרת המצפון על הילדה ש"הפכה זרה פתאום". ב"מתהפך עליי" מהשירים היפים באלבום,  קרני אינה רצה לפני השיר. יוגב גלוסמן שעל ההפקה המוסיקלית שידך לה צליל חצוצרה משדרג של רועי חרמון.
המשבר בחיים מגיעה עד תחושת אובדן שליטה וטביעה ב"נהרות של צער". קרני  "נקרעת", אבל אינה קורעת גרון כדי להביע את צערה. אכן – צועקת בשקט. הטון העדין משכנע יותר שזה בנפשה. הגיטרה החשמלית של גלוסמן משלימה אותה בצליל אקספרסיבי. גם כשהיא שרה "שוב נשבר הלב/ אתה הולך ממני/ לא למדתי כלום בעצם/ שוב מגיע סתיו אני לבד" (השיר – "לצעוק בשקט") היא מאפקת ומפנימה.
קרני מגבירה קצב ל"יום אהבה שמח" האירוני על תהליך שכיח של מהפך. מההבטחות האהבה לנצח, ועד הסוף – זורקת "מכתבי אהבה, פתקים, ברכות ואיחולים".
טון העצבות המזוכך עטוף בהפקה אקוסטית-אלקטרונית  יפה.  אחד השירים המיוחדים – "דיבורים על פרחים" של גלעד כהנא ויוגב גלוסמן אומר: "אין ניצים ואין יונים/ רק עציצים לא מושקים/ מחפשים את השמש, חיים הם בערך/ דיבורים על פרחים" – שיר שחובר לקו התוגה העגמומי העובר לאורך הדיסק ומגיע עד הבקשה בליווי פסנתר "תן לי ליפול נקי ולק לתוך התהום לאט לאט … עד שאגיע לסוף". (השיר "ליפול")
תוגתה אינה מובילה לייאוש. ב"אהבה" בסיום שרה מיקה קרני: "את הלב לא אקרר/ לא, אני לא אפסיק לרצות/ את שפתיך היפות/ את עיניך שני אורות/ בלב מדבר בלב מדבר".
חריג: "שתי דקות מהחיים" – דואט עם עידן רפאל חביב: הבוסה נובה הזו מתלבשת עליהם ככפפה. הם שרים יחסים על הקצה. למרות הרצון, יש כאן מסלול ידוע מראש של חוסר סיכוי לחבור. שבריריותה העצובה, צערו המחוספס.
הדואט משדר את הטראומה בעידון נוגה ומזוכך. קשר של ריכוך והבנה, לא מלודרמה מסעירה. צערם היפה. קצב הסמבה ונגיעות הג'אז מייפים את המוסיקה. המנגינה וההרמוניה עוטפים את המילים לכדי טון של חמלה מחבקת.
עשרה שירים שהם מיקה קרני הכי קרובה אצל עצמה, משרטטת בקווים נוגים אותנטיים מעודנים את הצעקה השקטה המגיעה ממקומות של אמת.

שירים: שביל, מתהפך עליי, נהרות של צער, יום אהבה שמח, כמו שבאנו, שתי דקות מהחיים (עם עידן רפאל חיים), דיבורים על פרחים, לצעוק בשקט, ליפול, א-ה-ב-ה

הפקה מוסיקלית ועיבודים: יוגב גלוסמן

צילומים: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: Jerusalem State Of Mind

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן