כשהחילוני שבי חש את קדושת הימים האלה, הוא נוטה לחבור למשפחת רזאל. שני האחים משכנעים אותי שתחושות אמת מובילות למוסיקה הזו המעטרת את הפיוט. גם אב הרחמים מאזין למנגינה ולקולות, כשהיא מושרת ע"י הרזאלים. לא אל תבקשו ממני לשנן את המילים – "מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עַלְמָא". אין סיכוי שהן יכנסו לעולמי הפיוטי, לא יסחפוני לאיזו תפילה. די לי במנגינות ובקולות. יש בהן לב, אנושיות, חמלה. יש בהם אהבה. עם אמונה אין מתווכחים, גם לא עם הדואט הזה בעיטור קמנצ'ה. אין כמו מוסיקה של לב ופה שווים כדי לייצר יחס של אמונה במאמין.
מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עַלְמָא
בְּרָא כַּד חָטֵי אֲבוּהִי לַקְיֵהּ אֲבוּהִי דְחַיִּיס אַסֵּי לְכֵאבֵהּ
מַכֶּה וּמְרַפֵּא מֵמִית וּמְחַיֶּה, מַעֲלֶה מִן הַשְּׁאוֹל לְחַיֵּי עוֹלָם
מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עַלְמָא
בְּבָעוּ מִנָּךְ בְּמָטוּ מִנָּךְ בְּרַחֲמָךְ דִּנְפִישִׁין אַסֵּי לְכֵאבִין
בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ אֲנִי לְפָנֶיךָ חָטָאתִי הֲלֹא שָׂבְעָה נַפְשִׁי מְרִירוֹת וְיִסּוּרִים
מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְׁאוֹל לְחַיֵּי עַלְמָא
