ואם יש אהבה בעולם – לא בשיר הזה נמצא אותה. מאור אדרי מנסה גם הוא שיר על ההיא שאינה נענית לו, והיא בחזקת חופשית ומאושרת בדרכה. ה"ז'אנר" כבר שבע מהסוג הזה, והשיר הזה עוד מוריד את מד היצירתיות מטה ומרחיב את השיממון המוסיקלי.
מה בשיר? היא בממתינה. הוא בממתין, שופך מלל מופרך על מאהב שיכור בבר השכונתי , שלגמרי לא נשמע מסטול, אלא חוגג בטון מזוכך נטול כאב, שורק "כמו נווד" (יש שריקה המיוחדת לנוודים?) בקצב מרקיד עם הרבה גרוב שיוציא את המפזזים לרחבות. יש תחושה שאדרי בוחר שירים כמוצרים שנשמעים מקדמים מסחריים, אבל ערכם – קליפת השום, וגם סמפול של שלמה ארצי לא ממש יציל משהו.

שוב בממתינה / היא לא עונה / ומדברת כבר שעה  / לא נראתה לאחרונה / מאחד ועשרה
431 אני לבד/ יצאה רכבת אחרונה/ ועוד ברדיו שלמה שר / תגידו לה 
שוב חיכיתי לה / על מדרכה / בפלורנטין אותה פינה 
איך על הבר היא לי רקדה / את אותה המנגינה 
ואם אין אהבה שאין לה סוף / אז איך בסוף הזה אני תמיד מוצא רק אהבה 
בבר השכונתי אני שיכור / הכוס ריקה שוב מתקשר / עוד לא החלפת תמנגינה 
שוב קראתי לה / היא לא עונה / ואיש אינו ראה אותה 
אולי היא טסה לבדה / ואין לה שם קליטה / וינה או איטליה  / מה שבא לה / קונה כרטיס כיוון אחד 
וכל הדרך עד אליה / שרקתי כמו נווד 
ואם אין אהבה שאין לה סוף / אז איך בסוף הזה אני תמיד מוצא רק אהבה 
בבר השכונתי אני שיכור / הכוס ריקה שוב מתקשר / עוד לא החלפת תמנגינה