היא לא עונה לכל שריקה, אבל לשריקה שלו כנראה ענתה. מה מיוחד בו שהוא הצליח לפתות את את התמימה שהולכת בתלם, כאשר איזה מאתיים עמדו בתור בשבילה? אל תתחקרו את מאור אדרי. כנראה אין לו תשובות. השיר סוחב כמובן את הילדה-הטובה-ירושלים מתל-אביב לאולם החתונות. "כפרה אני עלייך/ יש בך את הכל/ הולך על זה בגדול/ מאמי בואי נתחתן/ רק תגיגי לי כבר כן". אז מה תגיד המאמי?
זה עוד אחד מהטקסטים המופרכים רוויי הקלישאות הנכנסים למשבצת תעשיית הז'אנר הים תיכוני. אדרי התאמץ שתצא לו חריזה: "מאתיים, ירושלים, נעליים", "עלייך, עיניך, בלעדיך". המגינה והסלסול לוקחים לאתרי השמחה. שאגיד שאני לא מאמין לשירים האלה? גם אדרי לא מאמין. הוא הבין שאת השטויות שיצרני הז'אנר מיייצרים לפי דרישה, הוא יכול לייצר בעצמו. אדרי סומך על הקהל שיאכל אותה בעוד מצהלת מוסיקה מפוצצת, שההביטים האלקטרוניים ישמשו לה עלה תאנה. בתוך עמו הוא יושב, מבין שאפשר למכור לו הבלים כאלה, בלי עין הרע.
ילדה טובה ירושלים/ שלא עונה לכל אחד / מחכים בתור איזה מאתיים
שהיא תהיה לבד
ילדה טובה ירושלים / יודעת בית עבודה/ לא בילויים, לא נעליים
כבר לא בודדה
כולם מסביבך תמיד דיברו עליך/ אז רק דבר אחד אומר
בלי עין הרע עליך / כמה יפות עיניך / מי הייתי בלעדייך
כפרה אני עלייך/ יש לי בך את הכל / הולך על זה בגדול
מאמי בואי נתחתן/ רק תגידי לי כבר כן
ילדה טובה ירושלים/ והיא בכלל מתל אביב
אוהבת בשדרה על אופניים / זה אותה מגניב
ילדה טובה ירושלים / שלא עונה לכל שריקה/ עוברת את כולם פה על מאתיים
ישר לעבודה
