במילים פשוטות: האמונה הגיעה. היא פתרה בעיות. עכשיו קמה בתפילה. גם אם אפול – לא אירא, הולכת מאיה אברהם בעקבות הנאמר בתהילים ("גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי") היא אפילו מרחיקה עד סיפור משה שהיכה בסלע – ויצאו מים, בחינת נס. החיים המחודשים הם כמים על סלע. השראה שחזרה. יש סיבה לשיר שוב באזנו של הבורא. מה קרה? מה מהות התהליך שעברה? מה יום מיומיים?
נקשיב לצלילים: ניכר שינוי. משהו מתחולל אצל מאיה אברהם אחרי שנים של להיטי מיינסטרים נוגים ונעימים. החריזה פשוטה, תערובת לא ייחודית של קודש וחול, הסלסול הרך עדיין מוכר. השוני הבולט הוא בקונספט המוסיקלי: לא עוד סימטריות פופית, אלא שילוב של מלודיה בעיבוד ובהפקה שלוקחים אותה לאזורי אמביינט אלקטרוניים חדשים עם דגש על ביט חוזר מוביל. שירת הרקע ("אהההה-אההה") מעניקה מימד שמימי שחובר לקונטקסט. אברהם שמנסה להיות אופנתית בצליל, משמשת יותר כלי בפאזל מוסיקלי עשיר מאשר סוליסטית בקדמת השיר. התוצאה קוהרנטית ומרשימה.

אל פינה חמה/ באה נחמה/ סוף למלחמה
אני נופלת/ בלי לומר מילה/ קמה בתפילה
להתחיל לחיות/ מים על סלע

גם אם אפול לא אירא/ בין ההכרח לברירה
יש לי סיבה לשיר שוב באזנך

וכשאתעורר/ אגלה יותר/ על המנגינה שאין דומה לה
בלי לומר מילה/ שוב הנפילה/ כמו בהתחלה/ מים על סלע

היום אני כבר מוכנה/ ובתוכי אני שונה/ וכל מי שיביט  אליי
יראה אורך זוהר עליי

גם אם אפול לא אירא/ בין ההכרח לברירה/ יש לי סיבה לשיר שוב באזנך