מאיה בוסקילה - נושמת

נושמת

מאיה בוסקילה

הפקה עצמאית
3.5/5

מאיה בוסקילה מחלקת טיפים למי שהאקס שלה הוא עכשיו אצלה. השיר נקרא "תקשיבי לי". הוא היה פעם בשבילי עכשיו הוא בשבילך, היא שרה בעצב רב. והטיפ?
"תקשיבי לי אני יודעת / אל תנסי לחבק / שהוא כועס אז הוא נסגר / תתני לו שקט / אחכ תוכלו לדבר / תקשיבי לי אני יודעת / אל תשאלי שאלות / שהוא שותק אז הוא נזכר הכל בסדר / סופה שצריכה לעבור"
יענו, הבחור עצבני. אל תחבקי אותו כשהוא כועס, אל תשאלי שאלות. תני לסופה לעבור. והשיר מסתיים – "הוא היה שם בשבילי/ עכשיו הוא בשבילך". יש לי שאלה לסהר חגי, כותב הטקסט: הרי ברור שזה יגמר רע. אם היא תעצבן אותו, יקרו אותם דברים שקרו עם האקסית. ומאיה בוסקילה? – אינה מבינה שהטקסט הזה בעייתי? אחרי השיר הזה, אני מצטרף לסניף התנועה הפמיניסטית הקרוב. למה לחן עצוב? ניצן קייקוב הבין יותר שיש כאן בעיה של בחור מופרע שמדליק את כל האורות בבית, ואישה שחיה בפחד.
מאיה בוסקילה פונה לכותבים בניסיון לתפור לה על פי מידותיה. הם נדרשים להתאים לה עפ"י נתונים – פחות סגנון אישי ויותר שירים למנעד קולי ורגשי/רגשני. נושאים? רצוי אותו ציר של יחסים פרובלמטיים בינו ובינה.
"נושמת" (נועם חורב/ לורן בנג'מין) הוא שיר מלודרמטי הנפתח בתיאור אפוקליפטי – השמיים התרסקו. הוא עזב אותה. להתפרק? בוסקילה מנסה מסלול של העצמה נשית: גם אם הגבר ישבור לה את הלב – לא תבכה, לא תיפול. החיים חזקים יותר. היא תמשיך לחיות, לנשום, סוף העולם בטל. גם הטקסט הזה יהפוך לדרמה רגשנית. היא תחליף הילוך לקצב מהיר מכוון רחבות. בוסקילה נמצאת כמעט תמיד על מצב טורבו רגשי, רצה לפני השיר.
הפשרה בין תוכן עמוק ובין קלילות דאנסית קיימת ב"מצפן" (רמי קליינשטיין) – בניסיון לחבר בין הבלבול האישי בתוך "הרעש הגדול", היא מוצאת נחמה בבן הזוג, סוג של מצפן, שלא רק יראה לה את הדרך וינחה אותה, אלא גם ישים לה גבולות. הגבול הברור – לא לאפשר לה לקצר דרכים. לחן-עיבוד-הפקה קליטים, שהופכים את השיר לדאנס מלודי אלקטרוני מהחזקים באלבום.
ב"לעבור את היום" של רמי קלינשטיין היא שרה: "רציתי לסלוח רציתי לשכוח / ממני אני מעצמי/ לשבת לנוח להקשיב רק לרוח/ לבכות בנהר שכחה דמיוני/ קיוויתי למצוא את הילדה שאבדה עוד/ בזמן שנלחמתי בכל השדים/ חיפשתי קצת שקט להיות חופשיה / ללא דין וחשבון רק אני ואלוהים". הטקסט שעוסק בניסיון להתנתק מאהבה – שבלוני, מאולץ, נדוש (קיוותה למצוא את הילדה, להילחם בשדים, להיות חופשיה, לברוח ממועקה) גם המוסיקה – בלדת פסנתר נוגה, משרתת את המניירה הדרמטית על גבול הצעקנות. ושוב חוזרת התחושה, שמאיה בוסקילה לא השכילה עדיין לצאת מהסרט בהמשכים של עצמה, לרדת מפסגת המלודרמה, לאפק, לשיר שיר שבאמת מספר משהו עליה, ולא נועד רק לרוץ לפניה.
גם הפתיחה המופנמת והפחות דרמטית ב"אמצע היום" היא מבוא לטיפוס במנעד עד כדי כך, שהסחף הרגשי הזה עולה על גדותיו. היא פוחדת שישכח את אהבתה, מצד שני מוכנה לוותר על שובו, אם טוב לו במקום שהוא נמצא בו…
כך גם ב"זיכרון ישן", ושוב שברון לב, התמודדות עם זיכרון ישן שחונק בגרון (זיכרון שחונק בגרון אינו יכול להתיישן!) גם כאן – פותחת מבערים, נוסקת אל פסגת המלודרמה בקצב התזמור המסעיר שמאחוריו יעקב למאי, היודע את נפש הזמרת.
ב"מגדל" של אסף אטדגי ומאור תיתון לא ברור אם מדובר ב"מגדל", שהיא תבנה לו או ב"מגדלור" שהוא יבנה לה לסמן את הדרך חזרה אליה. בוסקילה לא תחפור בשאלות תוכן. חשוב לה יותר להתמסר ללחן הנוגה, שוב רותמת את הרגש לפני הטקסט. הלחן המלודי והעיבוד האקוסטי הפריך אינם מסייעים להמחיש, האם היא ממש בתוך הסיפור של השיר, או שהיא מסתפקת ברגש.
השיר המלודי הקצבי "מה שהיה היה" של דיקלה ועידו אוחיון מוציא אותה למסלול פופ ים תיכוני פחות יומרני בעיבוד ובהפקה של יעקב למאי: "ברגע שאני רואה אותך ברחוב / אין שום דבר אני לא נרגעת / בעוד דקות בינינו זה עומד לקרות / אני כבר משתגעת"
ב"השתגעתי" (בוסקילה-דיקלה) הפתיחה האיטית בליווי פסנתר חוברת לקו המלודרמטי שלה. זוהי בוסקילה שמשתפכת כאילו חרב עליה עולמה בגין משבר היחסים עם מי שפתח לה חלון. אבל אז, בפזמון, לא רק האביב שלה הגיע, אלא ממש קיץ. עוברים לדאנס קלאב קליל, שמעקר את רצינות התוכן והופך את המלודרמה לדרמה עממית מתקתקה ומרקידה לרחבות. מה הקשר בין שני החלקים? לא בטוח שלבוסקילה יש תשובה. השקט שנוצר אחרי שסירבה לו – שיגע לה את הראש. עכשיו היא רוצה שהוא ירגיע אותה מהשקט הזה. אם שקט ורגיעה – אז למה ההילולה?
מאיה בוסקילה ממשיכה לנוע בנתיב רגשנות יתר על נושא יחסים בינה ובינו, מכוונת לשם את המנעד שלה. היא זמרת בעלת יכולות גבוהות, אבל היא חייבת לצאת מקופסת הגעש המלודרמטי, לנסות קו מינימליסטי יותר, להיות יותר  אקלקטית. קול חזק ורגשנות מופרזת אינם ערובה בטוחה לאמינות התחושה. אני סבור,שזו עדיין הבעיה האקוטית של הזמרת הזו, בעלת נתונים מצוינים לשירי הרגש האלה, אבל הגיע זמנה לפתוח מצנח ולרדת לקרקע, כדי להתחיל לשיר ממקומות של אמת.

שירים: נושמת, תקשיבי לי, תעבור את היום, מה שהיה היה, מצפן, באמצע יום, השתגעתי, מגדל, זיכרון ישן, ערב של קיץ, בין האצבעות

וידיאו: השתגעתי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן