מארינה מקסימיליאן שרה בעידון שקט, במנגינה קסומה חשבון נפש מנקודת זמן בהווה. על המאזניים מונחות טעויות העבר מול תקוות לעתיד. השירה המאופקת נובעת מכך, שהמילים אינן משדרות תחושה של תסכול או מרירות. היא לוקחת אחריות על מה שעשתה או חוותה בעבר. למדה את הלקח. במקום הקוצים בשושנה, היא בוחרת "לשתול כלנית", שתסייע להרפות, לקדם פני הטוב שבפתח.
זוהי מארינה מקסימיליאן אופטימית ומפויסת, שמתכנסת לתוך עצמה כדי להסיק מסקנות ולראות את הבאות באור חיובי. המנגינה, הטון הנוגה משהו אבל המפוכח, הליווי מנותבים למקומות האלה. קרובה מאוד אל עצמה, מצליחה להביע את הפנים ללא מלודרמה, מה שהופך את ההבעה לאותנטית.
עשית מה שאפשר/ נשארת עם טעם מר/ אומרים לך אין דבר/ עכשיו נותר לך לקוות / להזדמנות טובה
שתגיע ותניע
עשית מה שבער/ שקעת אל תוך הכר/ חשבת שאי אפשר/ עכשיו נותר לך לנסות / לפתוח פתח צר
להביע להריע
ימים חדשים בפתח/ יש תחושה של תיכף/ יגיע משהו טוב/ נעים להפנים ת׳לקח / גם בלי להגיש ת׳לחי
ללמוד דרך הטוב
בכל שושנה יש קוץ/ את ליבי מולך אחלוץ/ נדלג אל תוך הבוץ/ עכשיו מוטב לי לשנות/ שותלת כלנית
שתפריח ואניח
ימים חדשים בפתח/ יש תחושה של תיכף/ יגיע משהו טוב/ נעים להפנים ת׳לקח / גם בלי להגיש ת׳לחי
ללמוד דרך הטוב
אני זו שטמנתי את הראש שלי בחול הרך החם/ אני זו שטמנתי את הלב שלי בארמונות עשן
ימים חדשים בפתח…