מארינה מקסימיליאן חוזרת לשנת העלייה שלה לארץ. היא הייתה אז בת שלוש. השיר הוא חשבון נפש. יש מילים כמו "חירות" שגורמות לאנשים לארוז מזוודות ולנדוד כדי למצוא את החופש במקום אחר. אבל אז מתברר שאידיאלים לחוד ומציאות לחוד. גם ב"פלשטינה" (למה פלשטינה? האם באוקראינה לא שמעו את השם ישראל?) זו אינה החירות עליה חלמו. האם לארוז שוב מזוודות? ההחלטה הייתה לא להצטרף למחנה העולים המקטרים. היא עשוה שימוש בפסיכולוגיה באגורה כדי לומר – ההחלטה היתה לעשות לעצמך "כיף בכוח" – למרות שתמונות שהפכו כבר שחור לבן קמו לתחיה במקום החדש. לשאוב כוח מהיכולת להיות רב תרבותית ("לאהוב בשתי שפות"). מילים פשוטות: אפשר להחליט להיות מאושרים, לא לחכות שזה יגיע מאליו. ההחלטה החיובית כשלעצמה – תביא בסופו של דבר את האושר.
האופטימיות הזו הובילה לבלדת פסנתר נוגה. מארינה מקסימיליאן שרה את סיפורה באיפוק מעודן, ללא דרמה, במנגינה טעונת געגועים שנעטפת בקולות וצלילים שמנסים להכיל את משקעי העבר. שיר מנקודת מבט בוגרת שמסכם את מארינה של התערות מופלאה בארץ ובתרבות שלה.
חשבתי שרצינו / היא הבחינה מקרוב / היא עלתה לפלשתינה / האמינה שזה יעשה לה טוב / בשדרה שבה בכינו
היום שינו את שם הרחוב/ יש מילים כמו СВОБОДА – חירות/ שזורקות מחוף לחוף / אין לאן לחזור / ולא כדאי לברוח / קחי ת'זמן לחשוב / להמציא לך מנוח / תמונות שחור-לבן / קמו לתחייה במקום אחר זיכרון חוזר
לובשת את הדגל / על הבשר הרך / אומרים מה לא בסדר / בעיניי זה לא הכרח / אי שם בשרוול / השארנו את הכל / יש מילים כמו СЧАСТЬЕ אושר / מהן אף פעם לא ארצה לגדול
אין לאן לחזור / ולא כדאי לברוח / קחי ת'זמן לחשוב / למצוא שפה ולא לשכוח / אין לאן לחזור / ולא כדאי לברוח / קחי ת'זמן לחשוב / לעשות לך כיף בכוח / תמונות שחור-לבן / קמו לתחייה במקום אחר / זיכרון חוזר
ואיך למצוא ת׳רגע / הרגע הנכון / לקפוץ אל תוך המים / מי ים-התיכון / יש משהו משחרר / בלאהוב בשתי שפות / יש מילים כמו СОЛНЦЕשמש / מתגלגלות על הקצוות
אין לאן לחזור / ולא כדאי לברוח / קחי ת'זמן לחשוב / להמציא לך מנוח/ תמונות שחור-לבן / קמו לתחיה במקום אחר/ אין לאן לחזור/ ולא כדאי לברוח/ קחי ת'זמן לחשוב/ למצוא שפה ולא לשכוח / אין לאן לחזור / לא כדאי לברוח /
קחי ת'זמן לחשוב / לעשות לך כיף בכוח
