ההרכב מוּרָה מחייה את "מות המשורר", שכתב דוד אבידן על מותו. הטריו מעניק צלילים לחיזיון המוות שלו. הפרשנות היא עושר מוסיקלי של משולש יצירתי ממדרגה ראשונה. את תפקיד קולו של המשורר נטל על עצמו מלחין השיר אלון לוטרינגר, שגם פורט על בס. בעמדת הקלידים – עומר קליין. שחר ברבש – תופים.
המוסיקה נשמעת כמו נועדה-נולדה לשיר הזה, טוענת אותו בעוצמות מתח התואמות באופן מפתיע את התוכן ומעניקה לו עומק. העיבוד מייצר מרחב תנועה מקדם התרחשות. האם לכך התכוון המשורר? זה ממש לא חשוב. אבידן אולי היה קורא את השיר איטי יותר, באירוניה מרירה. לוטרינגר לקח את מילותיו אל חלקת הדרמה הנואשת, כאילו הוא שר את הפרק האחרון במחזה, נוסק אל פסגת הרגש בקצב עצום. העיבוד הג'אז-רוקי מדהיר אותן לשם. הנגינה בפנדר רודס של עומר קליין היא אלמנט חיוני, כמו גם הבס והתופים המעצימים. מות דוד אבידן אכן קם לתחייה.
עכשיו לא נותר אלא לחפש את ההרכב היצירתי מוּרָה בשירים אחרים, במועדונים, במרתפים. בכל מקום.
*** סינגל ראשון שמוציאה להקת מוּרָה (אלון לוטרינגר, עומר קליין, שחר ברבש) מתוך אלבום שירי משוררים הממומן באמצעות אתר הדסטארט. האלבום יכיל שירי משוררים של חנוך לוין, דוד אבידן ולאה גולדברג. להקת "מוּרה" הוקמה לפני 11 שנה כטריו. הלהקה הייתה פעילה עד לשנת 2007, אז כל אחד מחבריה פרש לפרויקטים אחרים.
יום יבוא, דלוק – מבט אך מוגף ריסים, / אל חולות תל אביב לגווע / אז תראי / איך אותי / אל פילדת הפסים / על כתפים ישאו גבוה. אל עיניך יונפו , בתרועת מכושים, / השנים הפרועות שלנו./ חג ישטוף את העיר./ אך לשוא תבקשי / ברחובות אנשים משלנו. לרחובות היפים הרקיע יופל / כמו עביט של שופכין מלמעלה/ תני מבט אחרון של פרידה במפל / חרוזים אבודים בלילה. תני מבט אחרון. על בריחי הריסים / עוד שנייה אחרונה נושמת./ את זיכרי / איך אותי / אל פילדת – הפסים / על כתפיים נשאו בשמש. והשמש תהיה לבנה כמו קיר / וקפואה ומוגבלת כמוהו./ ובך יחשקו כל חכמי העיר, / שאיבדו את הכושר לתמוה. אלבל את תצעדי , יחידה וגאה,/ נערה אבודת – צהרים / והדרך הזאת נפלאה וגואה/ אך תמיד עצורה וקצרה היא. אבל את תעמסי, אבודה אך חיה/ את דמי כמו זעה על המצח/ לו רק שבתי לרגע אחד לתחייה – והיית מנושקת לנצח.